מכינים אותי לכישלון, מגישים לי אותו על מגש כסף יחד עם הקדשת "בהצלחה בחיים" אוהבת. איך אפשר להתקדם כשהאנשים שאמורים לעזור לי, לתת לי את ה"פוש" האחרון לפני הקפיצה האמיתית למים העמוקים, הם אלו שמפילים אותי? ואז כששרשרת כשלונות מפוארת מקשטת את צוורי לראוות הציבור וחונקת אותי, דווקא אז אני צריכה את הכי הרבה אוויר. מאיפה אפשר להביא את הכוח לעשות משהו שנהיה כל כך שנוא בכל יום שעובר? ואז באות המחשבות האלה של- האם זה בכלל שווה את המאמץ? במקום להשקיע את כל כוחי בלמידה ובחרישה שלא מניבה פירות, למה לי לנסות שוב ושוב מחדש וליפול לאותו הבור המזורגג, למה לא לעשות משהו מועיל וטוב במקום זה? זה מרסק לי את האמונה העצמית המועטה שנשארה בי. כישלון שזור בנפילות עטוף באכזבה עוד ועוד ועוד ודיי נמאס.
תוחנים את הראש שלי, דוחפים אותי עמוק בתוך הבוץ המלוכלך, שלא אוכל לנשום, משפילים אותי והולכים. בהצלחה בחיים.
כנראה שלא השקעת מספיק, כנראה שלא למדת מספיק, כנראה שלא חשבת מספיק, כנראה שלא העמקת מספיק, מספיק!!
זה כבר כמעט ולא משפיע ולא איכפת, אני כמעט ונותנת לזה לעבור לידי, מבטיחה לעצמי שעכשיו זה סתם, עכשיו זה דיבורים גדולים וכשאני אגיע לאמת זה יהיה באמת ואז אני אתן את החיים שלי, אז אני לא אכשל, כי עכשיו לא שווה לי להילחם ואני גם לא רואה טעם בלהילחם.
hello life.
obidi.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
