איזו תקופה. אני עומדת ומביטה בי במראה, מסתובבת לצד זה ולצד זה ורואה שם מביטה בי אישה חדשה, אישה אחרת ממה שהביטה בי מלפני מספר חודשים. הכל השתנה, הכל התהפך, כל האנשים, כל העולם הזה שונה וזוג העיניים שתלויות בארובותיהן רואות לפתע עולם לחלוטין שונה ואחר.
את כל הדברים האלו שעברתי, כל השינויים, הדרך שסללתי נסללה לצד דרכו של אחר, אחר מיוחד, אחר שלא הייתי מחליפה באף אחד. איש כזה שמילים קטנות יתקשו לתאר עד כמה מופלא פתאום העולם כשהוא חי בו. איש שנותן לי את החיים היפים שלי מסודרים על מגש ומוגשים לטעמי, איש שנותן לי אור קטן בכיס שכשאני ממש רעבה אני בולעת אותו והוא מחליק לי בגרון וממלא את כל גופי אושר בלתי יאמן, איש שמגלה לי ארצות חדשות, מגלה לי עולמות שונים ואפילו פלאנטות אינסופיות ללא גבולות אליהם אני יכולה להגיע, איש שמדיף קסם וטוב בכל מקום בו הוא דורך, איש שלא כתוב עליו אף ספר, לא הרבה מכירים אותו אבל הוא ידוע בהיותו האיש הכי מדהים שקיים פה בעולם.
יש לי הכל ואני יכולה הכל. קשה לממש את זה, קשה להכיר בזה אבל זה נכון.
תסתכלי סביבך, איפה את? איך הגעת לכאן? לא, את לא אבודה, לא מרגישה אבודה לפחות אבל המקום הזה, הוא לא שלי, כלום פה לא שלי, זה מקום זמני. שבי פה שנתיים, תני לנו את חייך ואנחנו כבר נמצא איך להפוך אותם ולשקשק אותם היטב. רגע, רגע, רגע! אין לך רגע. תני לנו יד, אולי ניתן לך אחת חזרה שתעזור לך ואולי בטעות, בלי לשים לב, אנחנו נשבור לך אותה, בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
