"יודעים מה זה כבר לא משנה... כבר התרגלתי לכולכם, התרגלתי לזה שאני אף פעם לא נחמדה. זה בסדר אתם יכולים להמשיך לרדת עלי לא אכפת לי כבר גם ככה יותר טוב לי לבד." כל כך נימאס לה הכל היה כל כך אפל בתוך היא החליטה שה כבר לא משנה לה היא תהיה מי שהיא רוצה להיות לא משנה מה אומרים עלייה כי זאת היא.
ככה עברו הימים אחד אחרי השני עברו להם והילדה סבלה בלי הפסקה, ההורים ידעו הכל וכמה שנימאס להם ליראות אותה בוכה בלילות, היא הייתה מדברת עם אבא שלה שיחות שלא יכלה לדבר עם אף אחד אחר "זאת את ואת מי שאת צריכה להיות, כשכולם קוראים לך מכשפה תגידי שזה נכון ותרימי את ראשך כי אין לך במה להתבייש" נחמדה לאנשים היא לא כל כך הייתה, כי אנשים לימדו אותה שהם לא שווים את זה. כולם ידעו "שמנה" "מכשפה" "אכזרית" "לא חברותית" כן זאת היא ככה זיהו אותה. באחד הימים כשהם יצאו היא וחברות הם הכירו... שניהם הלכו והכל היה כל כך נחמד, הם המשיכו להיפגש הם אפילו נהיו ביחד. "אני אוהב אותך" "גם אני אוהבת אותך" מאז שהוא בא הכל אצלה עובר לא חשוב העיקר שהוא איתה. "הזמן עובר כל כך מהר אני לא מאמינה שיש לכם כבר שנה" אמא שלה כל כך שמחה אבל היא לא ידעה מה שבאמת קרה, הוא בגד בה למרות שהם עדיין היו ביחד, הוא בגד בה ולא עם בת אחת אלא עם שלושה בנות. הוא ידע שהיא יודעת אבל לא היה לו אכפת, כשהיא ניסתה להגיד לו שנימאס לה מההתנהגות שלו ושהיא רוצה שהם יפרדו הוא איים עלייה, צעק עלייה, הרביץ לה. הדברים חזרו על עצמם ככה יום אחרי יום קילל אותה והיא כבר לא ידעה מה לעשות. "טוב תקשיב פה זה ניגמר נימאס לי לפחד ממך נימאס לי מההתנהגות שלך ואני כבר לא אוהבת אותך! כבר לא כיף לי איתך!" היא סובבה את הראש והלכה. היא לא הספיקה לצאת מהחדר ופתאום היא נעלמה. אף אחד לא מצא אותה, חודשים של חיפושים אחריה אף אחד לא יודע מה עלה בגורלה.
ביום שלישי אבא שלה הלך לכיוון הבית אבל פתאום הייתה לו תחושה שהוא יודע איפה היא, איפה הילה הקטנה שלו. כל העיר הסתכלה על האיש שרץ כמו מטורף ואף אחד לא ידע לאן. באותו יום, יום שלישי, הוא מצא את הגופה שלה בתוך בור בכניסה לעיר לידה הוא היה קבור ועליו היה פתק בו רשם "מצטער על הכל לא התכוונתי לחטוף אותך את האישה היחידה שאני באמת אוהב, לא התכוונתי להרוג אותך.... אבל זה אני ואת כל החיים ואני פשוט לא מצליח להיפרד ממך. ניפגש בחיים שאחרי אהובתי. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
