If today was your last day

"בסרטים הרעים

את בוכה יחד עם השחקנים

בסרטים הטובים

את שמחה יחד עם השחקנים

בסרט שלך

גם אם את לבד

וגם אם לא

גם אם רע לך

וגם אם טוב

הכל יכול לקרות

התיקווה הולכת וחוזרת

החיוך נעלם

אבל הינה הוא שוב

צצ לו

מיתחת לכל הדמעות

את העלילה את יודעת

אבל הסוף ....

הוא עדיין לא גמור

סימן שאני עדיין צריכה להיות פה

ליגמור את הסרט

להגיע לדף האחרון של הסיפור

סימן שעדיין יש לי מה לעשות פה"

הייתי באמת מפגרת והאמנתי שיהיה טוב, עכשיו אני רק יושבת ומיתחרפנת לא יודעת מה לעשות... שמעתי כל כך הרבה שקרים, הרגשתי כלכך הרבה פגיעות, ניסיתי לחייך אפילו לזייף חיוך אבל... כל כך כאב שפשוט התחלתי לבכות. עדיין לא הבנתי למה למה האמנתי שיהיה טוב למה חשבתי שאולי הכל יעבור עכשיו הכל היתאדק יותר חזק "אם יש חורים בלב במצב משויים כבר לא יהיה לב מכל כך הרבה חורים" חורים שחורים גדולים פצעים צלקות מה אני לא סוכבת איתי עכשיו הלב כולו חורים קטנים עמוקים ודוקרים על הגוף צלקות ארוכות וצורבות בראש שרפה פרצה מרוב המחשבות

אהבה.... אולי היא כן מה שגורמת לנו לחיות

היא גורמת לציפיות לתיקוות שיהיה טוב

אהבה.... רגש שבסוף נהפך לטקס מפואר

וילדים

אולי זאת אהבה

אהבה.... אולי זא באמת  משהו שלא משנה מה תעשה

בשביל לשכוח או להעלים אותו לא תימצא

דרך , הוא תמיד ישאיר צלקות או ליפעמים זיכרונות

הכל תלוי.... תלוי במי מיתאהבים מה אוהבים איך זה ניגמר

ידעתי שאתה לא אוהב

אבל נתתי ללב שלי להיסחף

ידעתי שאתה לא אוהב

ובכל זאת כל כך כואב

אולי קיוותי למשהו

אולי סתם רציתי להרגיש שמישהו אוהב

אבל בכל זאת אני ידעתי

שאתה סתם משקר ומשחק

ברגשות שלי

זה אמור ליכאוב לי ככה?

למה נתתי לו לשחק בי ככה

אם ידעתי שהוא לא אוהב

שהלב שלא לא שייך לי

ועכשיו

כמה שזה לא אמור לכאוב

אני רק בוכה

מהכאב

הוא לא מפסיק

לא נעלם

למרות שידעתי

שאותי אתה לא אוהב