גיבורים

"אני בת 17. אני אתחיל דווקא מהסוף.
לפני כמה חודשים, הלכתי כהרגלי למשמרת בחנות בה אני עובדת. זה בקניון המרכזי בעיר, בדרך כלל מלא אנשים, אם לא בתוך החנות אז מבחוץ.
בכל משמרת יש מוכרת אחת. הגיע מישהו, הלך לאיזור האחורי של החנות, זה שמוסתר בהמון סחורה. ניגשתי אליו לשאול אם הוא צריך עזרה. הוא שלח לי ידיים לחזה וחיבק אותי.
השתתקתי. נכנסו אנשים לחנות והוא ברח משם עוד לפני שהצלחתי להבין מה קרה.
בערך חודש וחצי אחר כך, קרה מקרה נוסף. ישבתי באוטובוס בדרך חזרה מבית הספר במושב שמאחורי הדלת האחורית רק בצד השמאלי.
האוטובוס לא היה מלא אבל נכנס מישהו, והתיישב מאחוריי. קצת אחר כך הוא עבר ליידי כשאני יושבת ליד החלון. 
כל הנסיעה הוא ניסה לגעת בי כשכל פעם אני זזה.. כל פעם קצת עד שלא נשאר לי לאן לזוז יותר.
באיזשהו שלב אמרתי לו שיפסיק ושזה לא נעים לי. היו אנשים לידינו שהסתכלו, הוא פשוט רץ מהאוטובוס בשניה שהדלת נפתחה.

שני המקרים האלה החזירו אותי בערך חמש שנים אחורה, לתקופה די ארוכה שהדחקתי. העדפתי לשכוח.
הייתי ילדה בת 12, בתקופה הקשה של חיה.
רבתי עם כל החברות, עברתי נידויים חברתיים במהלך השנתיים האחרונות שלי ביסודי.
זאת הייתה התקופה שההורים שלי התגרשו. הרגשתי שהעולם מתמוטט. זו אחת התקופות הנוראיות שעברתי עד היום, שללא ספק השפיעו ועדיין משפיעות עליי ועל דרך החיים שלי.
בקיצור, כמו שאמרתי, ילדה בת 12. אני לא זוכרת הרבה, אני רק זוכרת שני ילדים מהכיתה שלי שלא עזבו אותי.
כל כיתה ו' פשוט נגעו לי בטוסיק בכל הזדמנות שהייתה להם. אני זוכרת שהרגשתי מושפלת.. לא הבנתי למה הם עושים את זה.
ידעתי שזה אסור, זה הגוף שלי ולא הסכמתי להם. אמרתי להם 'לא' אבל הם לא הקשיבו. הם המשיכו.
המקרה הגרוע ביותר שאני זוכרת זה שאחד מהם לקח מקל של מטאטא ועשה כאילו הוא דוחף לי אותו לטוסיק.
זה היה באמצע שיעור כשהמורה ראתה. מכל התקופה הזאת, ברגע הזה הרגשתי הכי נורא. רצתי החוצה בוכה. המורה לא התייחסה,
אותו הילד בא ואמר שאני מחפשת צומי.

עד לפני כמה ימים לא דיברתי על זה עם אף אחד. הדחקתי את הכל ורק עכשיו אני מתחילה להתמודד עם ההשפעות של זה.
האדם היחיד שהצלחתי לספר לו הוא בן הזוג שלי בשנתיים האחרונות. האדם הכי מדהים שקיים בעולם.

יש שיגידו שהבנים לא הבינו כלום הרי מה, הם רק בני 12.. אני חושבת שבעידן של היום בגיל הזה ילדים מספיק בשלים מינית כדי להבין מה מותר ומה אסור.
הצלקת שהם הותירו בי נשארה עד היום וכנראה שלא תעבור לעולם. "

אנונימית3 היקרה, תודה על השיתוף. אנו מעריכות זאת ומחזקות את ידיך.

אנו מקוות שתצליחי להתגבר על הכל ולרפא את הפצעים באיזשהו שלב.

 וכמו שכתבתי לך במייל (רוז)- אין הצדקה למה שהילדים עשו לך בגיל 12. זה גיל בוגר מספיק כדי לדעת מה אסור ומה מותר ולכבד את פרטיות הגוף. זה משהו שיש ללמד מגיל צעיר ובגיל כזה זה כבר מובן לחלוטין (או לפחות אמור להיות. ואם זה לא- משהו בחינוך גרוע ביותר). אז באמת שאין מה להאשים את עצמך ומי שמצדיק אותם- אידיוט. פשוט כך.

אוהבות ומחבקות,

צוות "גיבורים".

[email protected]

נא לציין שם/כינוי.