העבר השאיר בי שאריות של הפרעות. הפרעות שלפעמים יכולות להפיל אותי, לגרום לי לבכות עד שהכול שוב ריק. אני לא נותנת להן לחלחל אצלי בורידים, אני שורפת אותן כשהן מגיעות כמעט-כמעט עד לנקודת השבר. הדם הכחול גורם לי לצמרמורת רק מהמחשבה שזה יערער אותי בפעם ה980.
בפעם ה980 קורה עולם אחר, עולם של יצור שהצליח לקום ממקום שבשבילו היה השפל, המקום שבו עלוקות נשמעו כמו דבר כיפי, שאוכלות ומוצצות את הדם שלך. בפעם הזו, היצור יבלע את הרוק, יבכה, יבהה בתקרה, וירדם עד שהכאב יתפוגג.