מהפרק הקודם:
זה קשור לארתור?", שאלה.
"כן", אמר. "אבל את הסיפור המלא אספר לך כשנחזור".
במשך כל הנסיעה חשב ארתור על מה שקרה.
לבסוף הגיעו חזרה אל ארמונם, שם חיכתה להם הפתעה כלל לא נעימה.
פרק 2
כבר כשעמדו ליד שער הארמון הבחינו שמשהו אינו כשורה. ליד השער, במקום שבו עמד תמיד סטפן השומר, לא עמד אף אחד.
הם נכנסו לחדר הכניסה של הארמון וגילו שכל הרהיטים נשברו וכל החפצים הושחתו.על הריצפה היו סימנים שהעידו על כך שהתנהל קרב דמים במקום.
ג'וליאנה החלה לצרוח. הליוט התקרב אליה וניסה לנחם אותה.
"מה הולך כאן לכל הרוחות?" שאלה, דמעות בעיניה. "אני רוצוה שתסביר לי את הכל! אבל ה-כ-ל!", דרשה.
"מה יש כאן להסביר? זה לא מובן?", צעק גם הוא.
"ארתור, חברי הטוב לשעבר החליט שממלכה אחת אינה מספיקה לו. ומה היה הרעיון המבריק שלו אם לא להשתלט על ממלכתי".
ג'וליאנה נותרה המומה. על דבר כזה היא לא חשבה בכלל. היא חשבה שאולי אלה שודדים שרצו לשדוד את כספם ולכן ביתם נראה כך. היא הביטה בהליוט בפה פעור וקפאה. דממה השתררה בחדר. לפתע החלה אלינור הקטנה לבכות.ג'וליאנה הפשירה מקפאונה והרימה אותה, מצמידה אותה אל ליבה. שתינן בכו חרש.
"אני לא מאמינה", מלמלה ג'וליאנה.
"ואני מאמין? את חושבת שציפית לכזה דבר מחברי הטוב ביותר?".
"מה עושים עכשיו?" שאלה.
"עלינו להכין מלכודת. נארוב לארתור במקום בלתי צפוי, וכשהוא יבוא עם אנשיו, נהרוג אותו", אמר הליוט, מבט אכזרי שרוע על פניו.
"אתה לא מתכוון לזה, נכון? הרי לא תהרוג את חברך הטוב ביותר!", אמרה ג'וליאנה, המומה מהאמרה שזה עתה נאמרה.
"דווקא כן".
לפתע נזכרו שניהם שאלינור שומעת אותם, ומייד העבירו נושא, על מנת שלא להפחיד אותה.
הליוט החליט לעלות לחדרו כדי לבדוק אם גם שם נגעו שליחיו של ארתור.
הוא עלה לחדרו וראה שכל המסמכים שחתם על יחסי השלום עם העמים השכנים לו נעלמו. הכספים ששמר למצבי חרום נעלם גם הוא. הוא כל כך כעס על ארתור, שהיה בא לו לתקוע לו חרב ישר לתוך הלב. הוא הלך לחדר האוצר, שם חשב ששליחיו של ארתור לא נגעו, כי כדי להכנס אליו צריך סיסמא שיש אותה רק להליוט. אבל הוא נזכר שהססמא היתה כתובה עם שאר המסמכים שנעלמו, ולכן הם כנראה שדדו את כל כספו.
כשנכנס ראה שצדק. החדר היה ריק. הליוט הבין שאין לו תקווה. לא נשאר לו כלום. הוא הבין שכנראה בעתיד הקרוב יישב בארמונו שלו בתור אסיר, ויהיה כפוף לכל מה שארתור יאמר לו. הוא חשב שאין לו ברירה אלא להכנע. אבל בדיוק אז, צץ רעיון מבריק במוחו.
זהו, עד כאן פרק 2, מקווה שאהבתם :)
אל תשכחו להגיב...
ואם מישהו רוצה להיות בקבועים שיגיד ואני אוסיף :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: