אנחנו הולכים לישון אוהבים. אנחנו הולכים לישון, כשהוא אוהב אותי.

ואז בזריחה, כמו כישוף שמוטל עלייך לפתע,כאילו ניצוצות האור הראשונים של השמש מביאים אותך להבנה שאתה נשאר יותר מדי, שאתה מפתח רגשות ואז אתה קם אחר,

 מבלי שנתתי לך לדעת אותי אמש, מבלי שעשינו דבר אסור, מלבד כמובן לנשום את הריח האהוב, אחד של השני,ללטף קצת,לחוש כמו שני ילדים בני 16 שמגלים עכשיו את האהבה.. ואתה קם אחר.

פתאום אתה קר ומנוכר, פתאום אתה שונא, פתאום אתה לא רוצה, פתאום אתה לא הבחור מאתמול.

פתאום אתה גורם לי לשנוא את עצמי, להתחפר במחשבות אשמה, אתה הולך לאחרות, אתה לא רוצה וכן רוצה.

אתה פתאום כבר לא הבחור המקסים שחייך אליי אתמול בלילה ונצצו לו העיניים כשהוא הסתכל עליי, פתאום אתה כבוי ולוקח אותי איתך לתוך מסע הערפל החשוך והכאוב הזה - מכריח אותי להאמין שאנחנו טועים, שהכול בכלל בראש שלי,שמעולם לא אהבת ,שלא היה דבר, שאני לא מוכנה לאחד כמוך,

שאני כלום.

ואתה ממשיך לך הלאה, במסע אחר מילוי פנקס הבחורות הדמיוני , ממשיך הלאה

במסע הלבבות השבורים. סימנת עוד ווי, גבר גבר.

***

רבנו, והוא עשה דבר אסור,והלך לאחרת, והוא הבטיח שיגיע והוא לא הגיע אתמול, ונשארתי, ממש כמו בסרטים,

על העקבים הכי גבוהים שלי, עם הבושם הכי יקר שלי וסט הלבנים הכי סקסי שלי, לבד, כמו כלבה, בוכה ועצובה בלי לתת לו לדעת שזה השפיע עליי ככה ושבכלל חיכיתי והשקעתי בשבילו.

 אבל בכלל הכל בראש שלי, עכשיו אני משוכנעת בזה, הכל אשליה.

כלב.