מחוכים עוטפים שדיים חנוקים מכל עבר.

חצאיות קצרות מתנופפות בחן ברוח חמימה.

שיער ארוך ונשי מתבדר לו לאן שלא אפנה.

חיוכים מרוחי אודמים עזים.

גרביוני רשת ועקבים וכפפות

וכל ילדה היום נראית, כקורטיזונת בורדל במעטה אחר:
האחת אחות, האחרת טינקרבל.

מה זה משנה?

כולן זונות.

רזות וזולות.

אז מה השמנות עושות בחג כזה?

נשארות בבית.

אוכלות ומקיאות

אוכלות ומקיאות

אוכלות ומקיאות.

אוכלת ומקיאה.

הדבר היחיד שיראו כאן הוא בגדים גדולים מעוטרים בשאריות קיא ושנאה עצמית. בפחד. פחד. פחד.

שיער אסוף כמנקה.

עיינים דומעות מבלי לדעת כבר ממה.

ככה פורים נראה לילדות השמנות.

לפחות עבור אלו שלא מתנהגות בפתטיות יתרה ונראית לעין ומתחפשות בדיוק כחברותיהן הרזות, בתחפושות שמאיימות להתפוצץ מעליהן עם כל נשימה מיותרת .

ולחשוב שפעם כילדה זה היה היום האהוב עליי בשנה.
עכשיו כבר לא, כל יום הוא תחפושת. כל יום הוא סיבה למסיבה. כל יום הוא משלוח מנות.

מנת משלשל. מנת אוכל. מנת הקאה. מנת שנאה.

משלוחים מאנה באהבה. משחקי גמד וענק.

משחקות בלהיות רזות. שיט..