הרבה זמן חיפשתי השראה לכתיבת פוסט. חיפשתי בכל כך הרבה מקומות אבל בסוף הגעתי למסקנה שההשראה פשוט תבוא לבד. זה קצת תסכל אותי כי פחדתי שאולי יעבור יותר מדי זמן עד שהיא תחליט להואיל בטובה להגיע ולהציף אותי בדלק לכתיבה. ניסיתי להקשיב לשירים שאולי יעוררו בי השראה, ניסיתי לחשוב על נושאים שמעסיקים אותי, בהיתי בדברים מעניינים, אבל בכל זאת- כלום. היא לא מציפה אותי. היא לא מגיעה.
פתחתי את הבלוג הזה אחרי שחברה שלי עוררה בי השראה וגרמה לי להתחיל להתעניין קצת בצילום. התחלתי לצלם פה ושם כמה תמונות והחלטתי ששווה לתת לזה הזדמנות. הבלוג הזה לא יהיה בלוג צילום- ממש לא, אבל הוא יחשוף בין השאר גם את הפן הזה שבי.
אמונה.
זה נושא שמעסיק אותי כל כך בזמן האחרון.
איך אני מגדירה את האמונה שלי? אני לא יודעת.
האם אני צריכה בכלל להגדיר את האמונה שלי? אני לא יודעת. אבל אני פשוט רוצה.
גדלתי בבית חילוני למשפחה חילונית לגמרי. החג היחידי שציינו היה פסח (ואותו, אני חייבת לציין, חגגנו כמו שצריך).
בזמן האחרון אני מרגישה שאני עוברת שינויים בתפיסה שלי את הדת. אני כבר לא רואה את היהדות כדת שלי אלא כמסורת שלי.
אלוהים מבחינתי הוא לא יהוה, ישו או אללא- אלא אלוהים- אל אחד גדול שלא בטוח בכלל קיים, ומקבל אליו את כל בני האדם ללא קשר לדת שלהם או לאמונות שלהם. הוא מקבל אותם כי הם בני אדם. כשאני חושבת על זה, יהוה- אלוהי היהדות- אני לא מתחברת אליו. אני רואה אותו כאכזרי במקום מסויים. הוא השמיד עמים שלמים בתנ''ך בלי סיבה מוצדקת. אני פשוט לא מוצאת את עצמי מתחברת לכל זה.
אני לא מאמינה שיש כוח על טבעי שמתערב בגורל של האדם או קובע מה יקרה לו בחיים.
אני לא מאמינה שיש גן עדן או גיהנום.
אני חושבת שמה שגורם לי לסלוד מהדת זה בעיקר הדרך שבה מפרשים אותה. כפי שנאמר, אין לי שום דבר נגד אלוהים, זה מועדון המעריצים שלו שאני לא סובלת.
אני פשוט לא מבינה איך חרדים אדוקים מרשים לעצמם לטעון שהשפלת נשים, אורח חיים פרזיטי, פרימיטיביות, הומופוביות ועוד כל כך הרבה דברים שליליים אחרים נחשבים כנאורים לפי הדת.
לא מזמן קראתי את הטור של יאיר לפיד בנושא, ושם נכתב כי אלוהים לא ביקש לעצמו דובר מאז משה רבנו. אז מדוע החרדים מפרשים את התנ''ך בצורה כל כך אבסורדית ורואים בזה אמת קדושה?
הטור הזה באמת ריתק אותי. הרגשתי שיש לי עם מה להסכים.
למרות התפיסה שלי, אני לא רוצה שיווצר רושם לא נכון- אני ליברלית מאוד ואני מאמינה שאיש באמונתו יחיה. אני לא פוסלת אף אמונה אחרי רק מכיוון שהיא שונה מאמונתי, ואני לא שוללת אף דעה אחרת משלי. אני מכבדת את כל הדעות, התפיסות והאמונות.
אני אישית מאמינה באנשים. זה הכל. זה כל כך פשוט- להאמין באנשים.
אז חג שמח לכל מי שחוגג :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
