אבל בעצם לא, זה לא הלך בכלל כמו שתכננתי, להיפך אפילו, אבל היי, העיקר שאני אופטימית.

כל מיני דברים מוזרים מתרחשים בחיים שלי ומילים הן רבות מכדי להכיל את מה שמתרחש, גם כמו שכבר ציינתי בעבר איבדתי את ההרגשה כי כוחן של מילים ממצות ומגדירות היטב, ולכן הבלוג הזה פועל על פי עקרון החסכון - כמה שפחות מילים, כמה שפחות עדכונים, רק מידי פעם כדי שלא יימחק ייסגר, או איזו זוועה שכזו.

וזה לא שחסר מה לכתוב, רק אין שום סיבה לכתוב את זה.

ואולי זה שלב לפני סגירה.

כבר לא דחוף לי לספר שאולי אני בהיריון ואולי אני מאבדת את העבודה שלי בשבוע הקרוב, ואולי רוני בוגד בי, בטוח בעצם לא אולי, ואולי קורים כל מינים דברים. או שאולי לא קורה כלום ממה שכתבתי והכל זו פיקציה אחת גדולה.

מילים הן מילים, וכשהן כתובות, הן לא הרבה. כשהן נאמרות - זה שונה לגמרי.

אני לא מרגישה צורך לכתוב מה קורה בחיי האהבה שלי (אולי כי אין לי יותר מידי כאלה), או מה דיברתי עם ההוא וההיא וההם ומה קרה פה ושם וזה וזה. זה לא כמו פעם.

פשוט  לא.

ועדיין, אני עוד לא מסוגלת להתנתק מהישראבלוג הזה, שנמצא פה כשסתם בא לי להתקשקש, או לגבב ערימות של מילים , כמו עכשיו..

בקיצור,

עוד פוסט חסר תכלית.