היום הייתי אצל חברה טובה שלי ספיר והתחלנו לדבר על היסודי שהיינו בו ביחד .
אני כול כך שונאת להיזכר התקופות ההם כול כך שנאתי אותם
מכיתה א' עד ו' רק סבלתי .
בכיתות א-ב היתה לי חברה טובה אחת אניטה וכן כול השאר לא ממש התחברתי הינו רובות כמעט אם כול הכיתה .
בכיתה ג-ד הפרידות אותנו לכיתות שונות ואני ממש סבלתי את כול הקללות המכות והעלבות והחרם שכול הבנות עשו עלי רק בגגל שלא ראיתי השמייניה . סיבה ממש אבל ממש דפוקה
ה-וו התחברתי קצת יותר לבנות הכיתה שלי אבל לא הייתי ממש קשורה אליהם הן תמיד היו עשות בדברים שממש לא העניינו אותי ותמיד רבתי איתן אל דברים ממש מטופשים .
וחברה שלי ספיר היא הייתה אחת מהמקובלות ותמיד הייתה איתי וניסתה להכניס אותי לכול מקום שהם יצאו . אף פעם לא באמת רציתי להיות אם "המקובלים " היה לי טוב גם ככה . הייתי איתם כמה פעמים אבל תמיד הם היו יורדים עלי וכזה וסבלתי את כול העלבות שהם היו אומרים עלי .כול כך שנאתי את התקופה היא גם לא הבנתי למה ילדים כול כך לא רצו שאני איהיה איתם לא עשיתי להם משהו מיוחד .
הרגשתי שאני ממש לא שייכת לשם שמעניינים אותם דברים שממש לא מעניינים אותי .
ובאמת שספיר תמיד הגנה עלי תמיד הייתה איתי לא משנה כמה שלא רוצו שאני אהיה וגם אני לא רציתי היא תמיד הייתה שם לצידי .
ספיר אולי החברה היחידה הכי טובה שלי שהייתה לי אז שבאמת אני ממש שמחה שהיא חברה שלי .
אני כול כך שמחה שכל זה מאחורי .