אני רואה במראה בחורה נהדרת, מרשימה, וזה כל פעם מפתיע אותי מחדש, זו אני?
מבפנים אני עצובה, תנו לי רק שניה אחת ללא שליטה עצמית ואני מתפרקת ומתחילה לבכות
כשהייתי ילדה קטנה חשבתי שנשים מצליחות ויפות לא בוכות, חשבתי שהן תמיד מאושרות
לקח לי הרבה זמן להבין ולהפנים שאני אישה מצליחה ויפה ולא בא עם זה שום בונוס, אני נשארתי אני, עדיין אני כלואה כאן בתוכי, וכולם חושבים כמו שאני חשבתי בילדותי, שנשים יפות ומצליחות תמיד מאושרות - ואני לא!!!
עברו שלושה שבועות מאז כתבתי לך לאחרונה...
ארבעה שבועות מאז דיברנו לאחרונה...
וחודשיים מאז התראינו, כל כך הרבה זמן עבר מאז, ואתה עדיין חרוט בלילבי
אתמול, מצאתי את עצמי שוב כותבת לך, בשנייה אחת נפרץ סכר המילים ומילאתי מייל שלם, וכמובן ששלחתי אותו
מה עוד יש להגיד אחרי כל כך הרבה זמן? ולמה לשלוח מייל כזה למי שאינו רוצה אפילו לדבר איתי? אבל האצבעות שלי מתקתקות במקלדת כאילו ואין מחר והמילים נשפכות בקצב רצחני, ברגע שרק התאפשר לי (ע"י המוח שלי כמובן שחשבתי שהוא נרגע מעט) נשפכו המילים, ואיתם באה החרטה, למה שלחתי?
והיום, שוב מייל נשלח אליך... וכאשר רציתי לכתוב את המייל הבא עלה במוחי רעיון, אם אני רוצה לכתוב, אז שאכתוב בבלוג, וככה, גם אתבטא וגם לא אתבזה ע"י שליחת מיילים אליך...!
ברוך ממציא הבלוג
אני מתגעגעת אליך אהוב שלי, מלך שלי, מייחלת לטיפונת ממך, לשמוע את קולך, לנשום אותך, להרגיש אותך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
