סורי שאני מעלה ת'פוסט באיחור אופנתי אבל לא ממש היה לי כוח לעבור עליו אתמול...
בפרק הקודם:
כעבור שתי דקות הפלאפון שלי צלצל ומיהרתי לענות, לא תיארתי אני אהיה כל כך לחוצה כמו שאני עכשיו.
"ליאן? אני ליד הכניסה. אני לובש ג'ינס כהה וחולצה אפורה בהירה. את רואה אותי?"
חיפשתי בעיניי מישהו שדומה לתיאור שלו, ואז ראיתי אותו, הוא נשען על עמוד חשמל וסרק את הסביבה בעיניו, מנסה לגלות מי זאת ביתו.
שיערו היה שחור כפחם, מעוטר בשערות כסופות ארוכות, הוא נראה לי מאוד מוכר אך לא ידעתי מאיפה.
"אני רואה אותך" אמרתי לשפופרת הטלפון "אני בצד השני של העמוד שאתה נשען עליו" רציתי לגלות מאיפה הוא כל כך מוכר לי.
ברגע שראיתי את פניו הכל סביבי החל להסתחרר, הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת ונשימתי התגברה.
זיהיתי אותו, זו לא הייתה בעיה בהתחשב בכך שראיתי אותו לפני שנתיים בערך.
התמוטטתי על הרצפה והתקשתי להאמין שדורון, אבא שלי, הוא זה שדרס את אימי, בכוונה.
פרק 11:
לא ידעתי מה לעשות, לבכות? לכעוס? לצעוק עליו? ללכת משם לפני שמשהו רע יקרה? להתקשר למשטרה?
"ליאן, מה קרה?" התקרב אליי בריצה "מה קרה?" התכופף והביט בעיניי כאילו חיפש תשובה כלשהי.
העיניים שלו גרמו ללב שלי להתכווץ בכאב, אלו היו עיניים שהביעו דאגה, אהבה ובלבול אבל לא שנאה כמצופה מרוצח.
המוח והלב שלי נלחמו בתוכי, המוח אמר שדורון הוא זה שדרס את אימי אך הלב לא האמין בכך, לא ידעתי למי להקשיב.
לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה כשהחושך מתחיל לעטוף אותי, ניסיתי לדבר אך גופי לא הגיב, הדבר האחרון ששמעתי היה דורון צועק מילים שלא הצלחתי להבין.
"ליאן תתעוררי, השעה כבר 5 וחצי"
פקחתי את עיניי במהירות ולא הבנתי מה קורה סביבי, איך בכלל הגעתי למיטה שלי ולמה קארין מעירה אותי?
"תני לישון! מה עשיתי לך שאת מעירה אותי כל כך מוקדם?" יללתי
"עכשיו ערב, אמרת לי להעיר אותך כי קבעת להיפגש עם דורון!"
"מה?" לא הבנתי כלום "כבר נפגשתי איתו"
"כן, בחלום נפגשת איתו" צחקה ולקחה ממני את השמיכה "בזמן האחרון את ממש מוזרה"
"שתקי כבר" אמרתי בצחוק וקמתי מהמיטה, שמחתי שהפגישה שלי עם דורון הייתה חלום, כשחושבים על זה, זה באמת די הזוי שהוא זה שדרס את אמא שלי.
"תלבשי את זה" אמרה קארין והחזיקה בידיה חולצת סטרפלס אפורה מעט משוחררת וסקיני ג'ינס שחורים, "וכדאי שתנעלי את נעלי העקב האדומות שלך, הן פשוטות אבל ממש יפות"
"את חושבת?"
"אני בטוחה" חייכה וזרקה את הבגדים על המיטה "את תעמדי פה לנצח או שתלכי להתארגן?" צחקה ודחפה אותי לחדר האמבטיה.
עמדתי בכניסה לקניון והסתכלתי על כל האנשים שהיו מסביבי, קיוויתי שהחלום שלי היה חלום חסר חשיבות ולא משהו מעבר לזה.
הפלאפון שלי צלצל ומיהרתי לענות, ידעתי שזה דורון, זיהיתי את המספר שלו, "כן?" עניתי.
"אני עומד בכניסה לקניון איפה את?"
"גם אני בכניסה, איך אתה לבוש?"
"אני עם חולצה כחולה ומכנס שחור, את רואה אותי?" חיפשתי בעיניי מישהו שדומה לתיאור של דורון אבל לא מצאתי.
"אני לא רואה אותך"
"מה את לובשת?" שאל אותי.
"מעיל שחור וג'ינס באותו הצבע" מה שבטוח החלום שלי לא יתגשם, נכון?.
"אני חושב שאני רואה אותך, יש לך שיער שחור ארוך?"
"כן, איפה אתה?" שאלתי אך דורון ניתק את השיחה.
"סליחה?" שמעתי מישהו מאחורי, הסתובבתי וראיתי גבר גבוה כבן 45, היו לו עיניים חומות ושיערו היה ארוך בצבע שחור מעורב עם לבן. "את ליאן?"
"כן, אתה דורון?"
"כן, נעים להכיר" אמר והושיט אליי את ידו בחיוך, למרות שהיה נראה כמו דורון מהחלום שלי, תווי פניו היו שונים.
לחצתי את ידו בחיוך ולא ממש ידעתי מה להגיד, למזלי הוא התחיל את השיחה בכך שהציע שנלך לבית הקפה שבתוך הקניון.
"תספרי לי קצת על עצמך"
"איזה דברים לספר לך?" הרגשתי מאוד לחוצה למרות שנראיתי רגועה, כך אני מקווה.
"בת כמה את?" שאל אחרי שתיקה קצרה.
"בת 22" השבתי "ואתה?"
"50"
"אתה נראה יותר צעיר, הכי הרבה שהייתי נותנת לך זה 45"
"תודה" חייך אליי.
"במה אתה עובד?"
"בבנק, אני אחד בכירים שם, ובמה את?"
"בתור גננת"
"של ילדים או צמחים?"
"ילדים, זה לא שלא יכולתי להשיג עבודה יותר טובה, פשוט אני אוהבת ילדים וכיף לי לעבוד שם. עבודה במשרד נשמעת יותר מידי משעממת"
"זה באמת משעמם" הסכים איתי.
"דורון?" הפניתי את צומת לבו כשנכנסנו לבית הקפה.
"כן?"
"למה נפרדת מאמא שלי?"
"אני לא בדיוק נפרדתי ממנה"
"מה זאת אומרת 'לא בדיוק'?" התיישבנו בשולחן קטן קרוב לקיר.
"היא נפרדה ממני אחרי שבגדתי בה"
"מה?" הייתי מבולבלת, אמא שלי סיפרה לי משהו אחר לגמרי.
"רוז סיפרה לך את זה קצת אחרת, נכון?" שאל ואני הנהנתי וביקשתי שיספר לי מה באמת קרה.
"הייתי בערך בן 19" התחיל "ובאותו זמן יצאתי עם רוז קרוב לשנתיים. הייתה מסיבה לאחד החברים שלי ושתיתי המון ובטעות שכבתי עם מישהי והכנסתי אותה להריון, היא לא רצתה לעשות הפלה למרות שהבהרתי לה שאני אוהב את רוז ושאני לא אעזור לה לגדל את הילד. לא סיפרתי את זה לרוז ואחרי כמה זמן שכבנו בפעם הראשונה והיא נכנסה להריון, רציתי לגדל איתה את הילד אבל היא גילתה על הבגידה שלי ונפרדנו.
המשכתי לאהוב את רוז אבל אחרי קרוב לשנה התחתנתי עם נורית, זאת ששכבתי איתה במסיבה, ואחרי 7 או 8 שנים נולד לנו ילד נוסף." סיפר לי בקצרה את כל הסיפור שאמא שלי עיוותה לגמרי.
נזכרתי באותו ה'חלום' שהיה לי על אמא שלי, אני חושבת שהיא רצתה שאני אדע את האמת על הזוגיות שלה ושל דורון ושבעצם הפרידה ביניהם הייתה החלטה שלה.
"הייתי בטוח שהיא תעשה הפלה" אמר "אני עדיין לא מאמין שאני יושב בבית קפה עם הבת שלי"
"זאת אומרת שאתה מאמין לי?"
"אני חושב"
"אם אתה רוצה אפשר לעשות בדיקת DNA, אין לי בעיה עם זה" רציתי שהוא יהיה משוכנע שאני באמת הבת שלו.
"אני לא חושב שיש צורך, אני יודע שאת הבת שלי פשוט אני צריך לעכל את זה" חייך אליי.
דמעות אושר ירדו מעיניי, הוא קרא לי 'הבת שלי' ולא 'הבת של רוז' כפי שקרא לי לפני כן, הרגשתי מאושרת, הרגשה שלא חוויתי כבר הרבה זמן.
"אבל..." דורון התחיל לומר 'רק לא 'אבל' ' "אבל אני לא יודע איך לספר לבנים שלי שעכשיו יש להם אחות חדשה"
"איך לדעתך אשתך תגיב?"
"היא מתה לפני כמה שנים" אמר כבדרך אגב.
"אני מצטערת"
"אני מפחד מהתגובה של מאור, הבן הצעיר שלי. אני לא חושב שהוא יקבל את זה טוב."
"אבל אתה מתכוון לספר לו?"
"בטח" ענה מהר "אני פשוט לא יודע איך"
התכוונתי לקחת את הפרק לכיוון שונה לחלוטין אבל אז הבנתי שזה יהיה מוגזם ולא מציאותי אז נאלצתי לשכתב אותו :(
ואין לי מושג איך אני עושה המשך נורמאלי לסיפור! אוף איתי!!
אני לא הולכת להקפיא את הסיפור, ממש לא! רק שיש מצב שאולי הפרקים יתעקבו ביום- יומיים...
כבר אמרתי שאני אוהבת שמגיבים לי (כמה שיותר- יותר טוב)??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה (קצת) אחרת