תאי עצב

אני מודה, המון זמן לא כתבתי כאן, יש רשימה לעייפה של סיבות כמו למשל- ילדתי, נהייתי רצינית, מה לי ולבלוג? סתם- ילדתי זה נכון, אבל רצינית? מאווה? נו, נו... האמת- נדדתי. כן. החלטתי לכתוב בעוד מקומות, הרגשתי קצת בגידה הרי את דרכי התחלתי כאן, בישרא-בלוג שעברה אבולוציות כאלה ואחרות, אם מבחינת משתמשים או מבחינת הנהלה, אבל התכנים, הכותבים, השופכים, החושפים נשארו כאן, אני נדדתי.

קיבלתי מייל קודר- הבלוג על סף חורבן! בלוגך יעלם, יתאדה, ירקב בקבר הוירטואלי אם לא תכתבי בובה! לאאא! זהו יומן הרשת שלי! כאן התחלתי, תכניו טובים, אנא!! יש איזו אופציה להנציח את הבלוג, עדיין לא התעמקתי בכך, אולי..ואולי עדיף להיכנס ולבקר בו, להיזכר, ללטף ולהוסיף פוסט אודות המצב, כמו נגיד- אני חושבת שאני מתחילה להיות רוחנית ואני כבר לא בקטע של רובוטים כמו שהייתי אז וחוץ מזה, אחרי הלידה גיליתי שנשארתי עם 15 קילו עודפים, אלוהים ישמור, אבל עד שהגעתי הנה הם נעלמו, תודה לאל.

אז החלטתי, פעם בכמה זמן אכתוב ביומן הרשת שלי! את שדופק ליבי.

לא אזניח!