אררג. פוסט שמיני.
והפעם יש לי מה להגיד.
~
הלוואי שאני מפתחת חום. כואב לי הגרון, כואב לי הגב, אני רעבה ואני עייפה.
אני לא רוצה ללכת לבצפר לכמה ימים.. זה יהיה רק תירוץ...
אני אשלים הכל וזה, אבל אני לא מסוגלת, אני מתמוטטת תחת העומס.
זה כבר עבר לי מעל הראש הבלאגן הזה, ועכשיו אבא שלי משגע אותי, ולימודים זה נושא לכשעצמו..
הכל כלכך מסובך, הלוואי שהייתי יכולה לעצור הכל. פשוט לעצור ולנשום.
ביומיום המטורף הזה אף אחד לא עוצר, לא נרגע, לא נושם, כולם ממהרים כמו נמלים, אנחנו לא צריכים לחיות ככה
זה עולם מטורף והזוי ולא צריכה להיות חובה לחיות ככה.
זה לא בריא לחיות ככה!!
אני נחנקת, אני לא מצליחה להשיג כלום,שומדבר לא מצליח,
אין לי זמן לכלום, כן יש גם דברים מרגיעים שאני אוהבת ורוצה לעשות, זו בקשה כלכך ענקית?!
אני שונאת את החיים האלה, זה הכל צפוף מדי, הכל מהר מדי.
אני רוצה רק לעצור, זו בקשה גדולה מדי?
כולם רק דוחקים בך למהר, כולם אומרים כמה אין זמן וכמה שנייה שחלפה לא תחזור.
רגע, וואטפאק ואם אני לא רוצה תעשרים דקות האלה מהחיים שלי ואני מעדיפה להעביר אותן בעשיית משהו שאני אוהבת לשם שינוי?!
~
I need some time off.
ואני צריכה אותו דחוף.
אני מתעייפת מלהתאמץ לרצות את כל העולם ואחותו כל היום.
אני לא אחת שזורקת * על מה שחושבים עליה או על ההתנהלות שלה.
באמת שלא, כולם יכולים לשקת לי בתחת.
אבל יש דברים שאם אתה רצה או לא רוצה, ברגע שאתה נולד אתה נכנס לדפוס קבוע.
- ינקות, לא מצפים ממך לכלום חוץ מלגדל שיניים, לצרוח ולזרוק אוכל על הקיר
לי זה נשמע אחלה, לא יודעת מה אתכם.
- ילדות, הלחץ מתחיל. אתה צריך להתחיל ללמוד, מהגן אל בית הספר, אותיות, מספרים, חשבון, אנגלית. הכל מתחיל להכות בך,
ואתה, המום, נותר כדי להתמודד עם התסכול במקרה ואתה לא מבין, כי ככה זה בעולם שלנו-
לא הבנת? פספסת. אכלת אותה. בוהו יו.
למזלי הרב נולדתי למשפחה מדהימה שהכינה אותי מהגן לבית הספר, ועברתי את היסודי בהצלחה יתרה. סו פאר סו גרייט. אהא! לא!
- נעורים. יופי. אם הצלחת להגיע עד לפה בעולם האידיוטי הזה שלנו, תתחיל לחפש אקדח. או לחילופין כדורים. 
כל הלחץ הזה, הכל מוטל עליך פתאום. הנושאים בבית הספר נהיים קשים יותר,
מצפים ממך ללמוד ולעמוד בקצב, כאילו אתה מכונה, כאילו תכנתו אותך כשנולדת ועכשיו אתה צריך לנצל את זה.
אז לא. אני לא מכונה. לא תוכנתתי לצערי, ואני לא מחשבון, וגם לא לוח שאפשר לכתוב עליו נוסחאות. אני לא.
אני בנאדם, נעים להכיר, בת אדם ליתר דיוק, ואני רוצה יחס כזה. מגיע לי, לעזאזל, יחס כזה!!
~
במערכת החינוך הדפוקה של היום חושבים שאנחנו באמת מכונה.
הקצב המסחרר של הלימוד של כל דבר, מחשבון ועד אפילו ספורט, זה מוגזם.
אנחנו לא מספיקים לעבור משיעור אחד, מגיע שיעור אחר, יותר מאתגר, יותר קשה.
אני אישית אוהבת אתגרים. זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך הלאה.
אבל האתגרים האלה מוגזמים, אתגרים יכולים להיות בריאים רק אם אתה מציב אותם לעצמך.
אם אחרים מציבים לך אותם ואז מסתכלים בזכוכית מגדלת אם אתה מצליח לעמוד בהם, זה לא בריא, זה חולני.
אז אני מציבה לעצמי אתרים כל הזמן,
התערבויות קטנות ביני לבין עצמי,
נראה אם תצליחי לסיים את השיעורים בהיסטוריה ב10 דקות.
נראה אעלק, כאילו אני לא יודעת שאני יכולה.
אבל בדיוק העידוד הזה נותן לי את הדחיפה להצליח.
במערכת שאנחנו מתקיימים בה, לצערי, לא מבינים את החשיבות ביחס אישי לכל תלמיד.
ושוב, אנחנו לא מכונות, ישלנו שאלות ובעיות, אבל אין מי שיענה עליהן.
~
You Cant Always Get What You Want..
But If You'll Try Sometime.. You'll find.. YOU GET WHAT YOU NEED.
~
פוסט פריקה. שוב. כמה מפתיע (:
תודה רבה לך, רותם, על שהיית פה בשבילי כשהייתי צריכה אותך.
תודה לך, אין לך מושג כמה אני מעריכה אותך על זה. תודה. 3>
להת', בתקווה שמחר אני מתעוררת עם חום ומקבלת את ההפסקה שמגיעה לי.
פיס אאוט 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
