Me, Myself & Time.

ואי, אנשים שהערכתי. עצוב.

פוסט שישי.

איזה אנשים טיפשים!

אם לא הייתם קיימים, היה צריך להמציא אתכם. ברצינות.

אני מבקשת שתראו את הבלוג כדי שתביעו לי דעה עליו.

אתם אנשים עסוקים. מבינ ה ומכבדת. לא כועסת שלוקח זמן.

אבל עד שאתם כן טורחים להיכנס, אתם לא משקיעים בלקרוא אותו,

קוראים אולי אולי אולי פוסט וחצי מסכנים ואז אומרים שאתם לא מבינים על מה הבלוג מדבר.

כאילו, באמת?! באמת, אנשים?!

ארררג. אני צריכה להירגע.

איזה יום מטורף עבר עליי.

- בית ספר, כרגיל.

- חברה שסיימה שעתיים אחריי באה אליי לסיים עבודה בחשבון למחר.

- אף אחד לא היה בבית חוץ מסבתא שהייתה בחדר סגור,
אז שמתי דיסק במערכת בסלון של ליידי גאגא והתחלתי לרקוד את כל העצבים שלי החוצה.

- הייתי כל כך עייפה שכשההורים שלי חזרו ישבתי לכמה דקות עם אמא שלי מול הטלוויזיה,

אבל המזג אוויר היה מושלם עם רוח נעימה אז הבאתי שמיכה נעימה כזו ותוך דקות נרדמתי לה.

- כמובן שכשהתעוררתי, גיליתי שפספסתי כשירד גשם -

- קמתי, אכלתי כמו בהמה גסה ומטומטמת:

*2 סנדוויצ'ים עם חומוס בנוסף לעוד שנייים מהצהריים
*קערה ענקית של מרק עוף עם אטריות ועוף מכובס כזה XD 

- במחשב לקצת ואני תכף חוזרת לישון.

אני כל כך עייפה בזמן האחרון, דביבונת מזון שכמוני.

*אגב, אם פתאום כתבתי סמיילי שמח זה כבר מראה כמה השתפר לי המצברוח מההתחלה של הכתיבה*

שיר מעורר השראה של הלהקה מארון 5 - maroon five - makes me wonder

שיר ישן בטירוף שתמיד מצליח להעלות לי חיוך על הפנים, ושמעתי לכל אורך כתיבת הפוסט הזה (אני בלופ מספר 5 כבר )

http://www.youtube.com/watch?v=sAebYQgy4n4&NR=1

טוב.. הפוסט היה יותר לכיוון פריקה אז סורי אם הוא יצא עצבובי כזה

*לופ מספר 6 של השיר  *

פיס אאוט, איי טאון, (אם זה מוכר לכם, זה מהשיר יה של אשר *-* )

 עד הפעם הבאה שמישהו מעצבן אותי ומעורר לי את הגנים המרוקאים

- אוהבת, תמר ♥ -

פוסט חמישי והכי מאושר עד כה.

חייכו, הכל לטובה!

אחח. אחח. אחח. אני כל כך מאושרת.

סופסוף הגשם נזכר לבוא. סופסוף הריח הטוב מציץ מהרחוב אל החלונות.

אין מאושרת ממני כרגע. ברצינות.

יש אנשים שמתייחסים לגשם כדבר מדכא ומעציב, אבל אני?

ואואו, ברגע שהאף הרגיש לחורף שלי רק מריח את העננים האפורים הקודרים מתקרבים,

ברגע שהאוזניים רגישות-החורף שלי שומעות את טפטוף הטיפות הכלכך מיוחל על החלונות,

ברגע שהעיניים המאומנות שלי מתחילות לראות שמץ של אפור בשמיים...

אני מתעוררת לחיים.

הכלב העצלן שלי (שמו בישראל נאצ'ו, מגניב ), לא רגיל בזמן האחרון שאני לוקחת אותו לסיבובים החוצה.

היום לקחתי אותו לסיבוב, החזרתי אותו למעלה, חיכיתי שהגשם יחזור ואז לקחתי אותו שוב.

אייפוד חדש, כלב שמנמן וטיול בגשם. אין דברים כאלה באמת.

זה היה כמו מסרט. באמת באמת.

אנשים (גם שכנים) הסתתרו מתחת לגגונים של חנויות,

מכוניות עם וישרים מופעלים,

הגשם הרטיב לי את השיער ואת הכלבלב,

אחחח'. אין, פשוט אין. אין דברים כאלה.

משתלם להמתין , כלכך משתלם!

אהמ.. אז על מה יש עוד לספר?

אני בכזו אופוריה מהגשם שאני מה זה לא מאופסת על עצמי. אני אוהבת אותי ככה.

כל הבעיות שיש לי עכשיו נראות כל כך קטנות, כל כך לא משמעויות, טעויות נראות ניתנות לשינוי פתאום.

הכל פתוח, אנשים. הכל פתוח. לגמרי.

אם אתם רוצים לשנות, תלמדו ממזג האוויר, שינויים גדולים לפעמים עושים טוב.

אני יודעת כבר, בהשראה של היום המדהים הזה, שכל מה שאני יכולה אני מסוגלת לו.

אני פשוט צריכה מדי פעם יום רגוע כזה, גשום ומרענן.

הטיפות של הגשם כאילו מנקות ממני את כל הרגשות השליליים, את כל העצב, העצבים, הייאוש, הדיכאון.

הם מתחלפים בשמחה, ברוגע, בשלווה.

ושני שבאה לי בדיוק בזמן אומרת-
הסוף תמיד טוב, ואם לא טוב אז סימן שזה לא הסוף.

אהובה, אני כל כך מסכימה איתך.

אז.. בנימה אופטימית זו-

אנשים, תשנו את היחס שלכם כלפי גשם... החיים שלכם ישתנו, וזו הבטחה ממני.

זמרת חדשה, סוג של סוובריטי, בשם אייברי.
תשמעו את השיר שלה, היום רקדתי לצלילים שלה כשהגשם ירד והצליף בחלון.

ישלי קונוטציה טובה ממנו בגלל זה, מקווה שגם אתם תיצרו לעצמכם אחת כזו, כי זה פשוט שיר כיפי.

http://www.youtube.com/watch?v=-wEjKAxtFqE

אז היום אין פניני חכמה, יום שישי והבנות מפוזרות לקידוש בבתים של משפחות וזה...

אז משפט אחרון-

אל תתכחש לשגעונות שלך - זה מה שעושה אותך מיוחד.

פשוט תפתח עליהם בלוג!!

פיס אאוט, עד לפעם הבאה שירד גשם.. סתם, בטוח לפני!

אוהבת. ♥

פוסט מספר ארבע!

ואו, אני חושבת שאני מתחילה להתרגל ...

הבלוג הזה מתחיל לקבל צורה.

אז מה שלרובנו קרה השבוע, אם אתם בגיל בית ספר- חזרנו ללימודים.

חלק בחרו להסתכל על החזרה ללימודים מזווית שלילית-איכס, שוב לראות את המורה זו ששונאת אותי על בסיס יומי, שוב הררי שיעורי בית וכניסה לתקופת מבחנים, שוב דברים רעים אחרים שהם חלק בלתי נפרד מהמפעל ציונים הזה שנקרא בית ספר,

וחלק בחר להסתכל על הלימודים מזווית חיובית יותר- שוב רואים את החברים יום יום, שוב הפסקות, שוב כיף בכל יום- במקביל לסבל בשיעורים הכיף בהפסקות ועוד כל מיני נקודות אור שכל אחד מוצא לו בקשר לחזרה ללימודים.

אני בוחרת להסתכל על החיים מזווית חיובית.

אני מאמינה שאם תחשוב על הדברים הרעים, הם יקרו בסוף,

ועל אותו משקל, אם תחשוב על דברים חיוביים, גם הם יקרו בסופו של דבר.

אז נכון, שיעורי בית, מורים מאיימים, מבחנים, בחנים, עבודות, כמויות מחברות שלא יביישו חנות ספרים קטנה, תקופות שכל מה שאתה רוצה לעשות בהן הוא רק למצוא זמן להתרווח במיטה ולישון לאיזה כמה שעות טובות, כל אלה הם חלק בלתי מעורער משנת לימודים, מכל שנת לימודים, בערך מחטיבת ביניים והלאה, עד לאוניברסיטה.

אבל כמו שאפשר לטרוח ולחשוב על הדברים השליליים שבית הספר "מציע", אפשר להסתכל על הדברים הטובים שהוא מעניק.

כך, אגב, לגבי כל דבר בחיים, מבחינתי.

כשאתה חושב על הרע, הרע קורה, וכשאתה חושב על הטוב, הטוב קורה.

לדוגמא- למבוגרים יש את החובה לפרנס את משפחתם, לחלק יש תשלומים שהם לא עומדים בהם, אז אני אומרת-

למה לשבת ולדבר על כוס קפה עם חבר/ה על כמה קשה בחיים, כשאפשר להיות באותו המקום מהצד השני, הצד שמציע שירות ולא מקבל שירות? אתם תשהו באותו המקום, רק שבמקום לעשות משהו שיזיק לכם וינפח את הבעיה שאתם סובלים ממנה,

תפעלו כדי למזער אותה וכדי לשחרר את הלחץ. איך זה נשמע?

ובנימה אופטימית זו,

שיהיה לכולנו שבוע קסום.

הו, איך יכולתי לשכוח?

שיר חדש לאחת והיחידה, אחת הזמרות הכי אהובות עליי, סלינה גומז!

Round and Round - selena gomez .

http://www.youtube.com/watch?v=UfcvO2t8Ntg

פניני חכמה, כי אי אפשר לסיים פוסט בלעדיהן..

דניאל אומרת, תשקיע בדברים שבאמת חשובים לך ושאתה יודע שישתלמו לך בסופו של דבר ואל תשב כל היום בלי לעשות כלום.

רותם מוסרת, יש המטביעים את צרותיהם, ויש המלמדים אותם לשחות...

Peace and Love .