טובטוב.. מזלטוב לי (:
אמ.. בעיקרון, אני עצלנית, ובגלל זה פתחתי את הבלוג.
אז אמ.. אף פעם לא הייתי טובה בפתיחה רשמית למאורעים מרגשים, בואו נדלג הלאה.
~
יש שינויים בחיים שמאחרים להגיע, אבל כשהם מגיעים אתה הכי מאושר שבעולם.
יש שינויים בחיים, שעושים אותך עצוב, ויש שעושים אותך שמח.
יש שמרגשים ויש שלא חשובים, אבל כשאתה נתקל בשינוי גדול שאתה עושה, לטוב או לרע, ישלו השפעות עליך.
~
אז אני התנתקתי מבנאדם שעשה לי רע. בעיקר רע.
לא מדברת על מכות או על העלבות, פשוט... מן פגיעות פסיכולוגיות שלא בכוונה שכאלה.
מאחלת לכם שלא תיתקלו בכאלה, בייחוד כשהן נעשות לא בכוונה.
בכל מקרה, אין לי מושג איך, אבל הצלחתי להתנתק לגמרי מהבנאדם הזה, ואין מאושרת ממני.
מכירים את ההרגשה הזו, כשאתם קופאים מקור, ואז מישהו מבורך מגיש לכם כוס תה?
בהתחלה אתם מחזיקים אותה במן חיבוק כזה בין שתי כפות הידיים, מתחממים מהמגע של הכוס הלוהטת בידיים שלכם,
ואז כשאתם שותים את התה, או השוקו, או הקולה שישבה יותר מדי זמן מחוץ למקרר ועכשיו היא מגעילה וחסרת גזים, הנוזל עובר לכם מהגרון ואל הבטן, וזו ההרגשה הכי מדהימה שקיימת לדעתי.
אז החמים הזה בבטן, זו הרגשה שלי עכשיו, לא משנה מה אני עושה. רק שלא יפסיק. (:
אז ככה, כזה לאחרונה כזה, אני כזה התחלתי כזה להגשים מן כזה חלום כזה ישן שלי....
והלכתי ללמוד להתמקצע ב ריקוד . ♥
כל החיים שלי אני רוקדת, מול המראה, מול משפחה לעיתים רחוקות מאוד, אבל לא באופן מקצועי כזה.
עכשיו להיכנס לסטודיו ולראות את המראה הענקית מולי זו תחושת הקלה מדהימה כזו, כי זו הרגשה של בית.
ואני בשיעור השני מתוך 4 שלא הגעתי אליהם בגלל מחלה XD
אבל... אני יודעת למה זה, זה כי ריקוד תמיד היה התשוקה שלי, מן אהבה כזו שלא הגשמתי.
ועכשיו לרקוד, ללמוד את התנועות, להתאמן, אני מה זה גאה בעצמי פתאום!
אני יודעת שיש לי למה לחכות בימי שלישי וחמישי בשבוע, להתארגן יפה, מפנטזת על המקלחת שאחרי השיעור.
אפילו בשיעורים הכי משעממים ישלי כבר על מה לחשוב... הריקוד ממלא לי את החיים מחדש בדרך שרק ריקוד יכול.
~
וכתיבה, בעצם, אחת הסיבות שפתחתי את הבלוג ההזוי שלי...
אני אוהבת לכתוב. מאוד. מאוד.
לא לכתוב בכוונה של תוכנות מסרים- - "היייייייייי!" - "הייייייייייייייייייייי (: "
- "אז מנשמע? :]"
- "פסדר בובה מה איתך?"
- "משעמם לי..."
- "ואי כלכך נכון! גם לי משעמם! "
- "בואי נפיג אחת לשניה את השיעמום!"
~
לא. ממש ממש לא.
כשאני כותבת, אני כותבת מהלב.
פעם בחורף לא הצלחתי להירדם, בלילה של בית ספר.
אז לקחתי לי אנציקלופדיה, דף, עט, וראש מלא במחשבות מסתחררות.
ולהגנתי יאמר שראיתי שידור חוזר של טלנובלה לפני הכתיבה.
יצא לי כמו מן חצי פרק מרומן, אני עובדת על לפתח את זה. :]
בקיצור כשיש לך כישרון, תנצל אותו, אחרת פשוט תהיה מה שאנשים מכנים "כישרון מבוזבז" וזה לא כיף, זה מבאס כזה לדעת שיכול לצאת ממך משהו אבל אתה לא טורח להזיז תתחת ולעשות מעצמך משהו.
~
פניני חכמה של חברותיי האהובות ♥
וחברתי האחלה ביותר ש' מוסרת - כשאין לך משהו טוב להגיד- אל תגיד (:
וחברתי הנשמה ד' מוסרת - אל תסמכי על אנשים עד שאת מכירה אותם מספיק טוב.
וחברתי האהובה נ' מוסרת - הכי קל זה להתאהב בבלתי אפשרי .. אבל אי אפשר לדעת עד כמה קל להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
וחברתי המדהימה ר' מוסרת - תהיה אתה עצמך, ולבסוף כולם יבינו מי אתה האמיתי, זה שהכי הכי, כי אם תהיה מישהו אחר יאהבו אותו ולא אותך עצמך.
תלמדו מהן יש להן משהו טוב בראש ;]
סורי על החפירה... אני מוסיפה עיצובים וזה D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
