תקופה מה זה מעורערת . כל יום אני מפתיעה את עצמי מחדש. פעם בעננים פעם ברצפה
פעם יש לי כוח לאנשים פעם אני מסננת את כל העולם ופשוט ממשיכה לישון.
לא בא לי להסתכל על עצמי במראה,פשוט לא בא לי. עד שהתחלתי להרגיש טוב יותר עם עצמי הכל נהרס.
ולא בא לי לצאת מהבית ולא בא לי לנהל אורח חיים נורמאלי. אני בדיוק מה שאמא אומרת עליי,בטטה שיודעת רק לישון לשבת במחשב ולאכול,
אז לכי תזדייני כי כל מה שאת יודעת זה לרדת לעורכי דין כדי שיהיה מי שיספק אותך כלכלית,סבבה ?
יאלה כבר לא אכפת לי מכלום.אני מתחילה לאבד את זה לגמרי. הכל עובר לידי כלום לא פוגע בי כלום לא מזיז
זה אפילו לא חודר,זה נכנס ויוצא.זה מסובך.זה כלכך פשוט.
אני פשוט שונאת את כל העולם. אותך ואותה ואותם ואת כולם , שונאת את כולם. אין לי כוח לאף נפש חיה.
בא לי פשוט להכנס לאיזה בועה לחודש,עד שאני אתחרפן מהבדידות,ואז אולי יחזרו לי קצת ערכים למין האנושי
למרות שהוא כלכך מזדיין שאני אמצא את עצמי מייחלת לבדידות שוב.
הכל מזויייייייייייייייף הכל מזויייייייף הכל מזויין . שום דבר לא אמיתיי כלום. חושבים שיש לכם חברים אמיתיים ?
מצטערת לבשר לכם שזה שאתם אוהבים אותם בנפש ותהיו מוכנים לתת להם כליה בלי לחשוב פעמיים והם היו עושים אותו הדבר בשבילך,
לא. זה לא הופך את זה לאמיתי . כי דבר אחד קטן יכול לפוצץ הכל . בן אדם יכול לקום בבוקר ולהחליט שלא בא לו עלייך.ככה סתם,בום .
לפעמים אתה עושה אתזה,לפעמים עושים את זה לך. הגלגל מסתובב,אני באמת מאמינה בזה.בסופו של דבר נקבל את מה שמגיע לנו לטובה או לרעה.
בא לי בריכה פרטית,בשביל פשט לצאת ולצלול שם כל פעם שיתחשק לי.לשכוח מהעולם,אני כלכך רוצה פשוט לשכוח.מהכל.
אני פשוט כבר רוצה לשבת כל היום וללמוד ולהסיח את דעתי.
אוף שתזדיין.
אפילו עם אבא שלי רבתי , כבר אין לי כוח . כולם נזכרים פתאום להטיף לי מוסר.ואולי אני לא בסדר?
חשבתי שזה לא אפשרי,אבל באמת שהצלחתי פשוט לכבות את הרגשות שלי,אין בי כלום אני חלולה .
לא אכפת לי אפילו שרבתי איתו . ולא אכפת לי שראיתי אותה ושהיא נראת בסדר. ולא אכפת לי שאנשים ממשיכים בחיים שלהם בזמן שאני נשארת מאחורה. לא אכפת לי שהיה לי לג בעומר הכי מעפן בעולם,אחרי העצמאות הכי מעפן בעולם,ובטח יהיה השבועות הכי מעפן בעוללם,לא אכפת לי.
י"א , ללא ספק,השנה הכי גרועה בחיים שלי. בחייים לא סבלתי ככה,גם כשחשבתי שאני עוד שניה לוקחת את כל הכדורים בבית ופורשת מהחיים,הכל היה שטויות אז.הכל היה שטויות.ועוד שנתיים בטח אני גם אצחק על הבעיות שלי עכשיו,הו הלוואי .אני יודעת שאני שטותית.ויש אנשים שהיו מתים לחיים שלי. אני יודעת.אבל פאק איט.אני סובלת עכשיו,סובלת. ואולי אני צריכה להעריך,אבל יאללה.רע לי אז רע לי . אני לא יכולה להפוך את החיים שלי למושלמים והכל ורוד רק בגלל שאני יודעת שיש איפשהו איזה מישהי חולה בסרטן או עניה או עוברת התעללות שרק הייתה מתה לחייים הנורמאלים. אבל גם כאן לא כזה להיט אז אני לא מזמינה .
ho well . what ever , nevermind
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moby.