האנרגיות בבית הזה,כל כך שליליות . לא משנה מה תעשה , תקבל פרצופים .
אני לא יכולה כבר להיות מותקפת מכל הכיוונים,אני לא יכולה כבר לגרור את האשמה על עצמי בכל פאקינג דבר.
ואז אני פשוט הולכת לישון . בכל הזמנות שיש לי.בכל רגע נתון.ואני רק קמה עם מצברוח חרא יותר.
איך מבן אדם ששונא שינה ואוהבת לנצל כל רגע ערה ובחוץ וחייה,איך עברתי למצב שכל שעת פנאי שלי אני מבלה בלישון.
הכל כלכך ריקני,אני רק עם עצמי ושום דבר מעבר.הבידור שלי זה לראות סדרות באינטרנט או ללמוד לאיזה מתכונת או בגרות.
אני כבר לא יכולה לחיות בתוך הבועה הזאת,אני כלכך רוצה להתפוצץ כלכך רוצה לפרוץ החוצה....ואני מפחדת שכשיגיע הרגע להתחיל לחיות,
אני אתקפל.ואמשיך בשגרה הדפוקה של השינה.אני כל הזמן מבטיחה לעצמי שאני בחיים לא אעשה דבר כזה.אבל החיים שלי כלכך פאקינג ריקים.
הכל כלכך ריק,אני כלכך ריקה. אין לי כלום להאחז בו וכבר נמאס לי נמאס לי נמאס לי . נמאס לי להגיד שנמאס לי.נמאס לי שנמאס לי.
למה אני כלכך מיואשת מהכל ? מה כלכך נדפק . איפה הלכתי לאיבוד....
אני מרגישה רק שליליות מהכל ומכולם ובא לי להתפוצץ כבר. בא לי לדבר עם מישהו בא לי לשתף מה אני מרגישה
אבל כלום..נדה.כבר אני מרגישה שאין לי לאן לפנות,אין לי לאן לברוח.ואני רוצה,אני רוצה ללכת לאיבוד,אני רוצה להתגעגע
אני רוצה להעריך מה שיש לי גם אם זה מעט,גם אם אני לא רגילה.אני רוצה להרגיש מאושרת.ליותר מיממה.ליותר משבוע.
הייתי פעם בן אדם כלכך מאושר וחיובי,גם כשהתכחשתי לזה והעמדתי פני מדוכאת.ועכשיו אני מרגישה כלכך מטומטמת שישבתי וייחלתי לדיכאון שיבוא רק כי רציתי להרגיש משהו , אז הנה הוא כאן.הוא שורר עליי כבר יותר מחצי שנה. ואני לא יכולה יותר להתקיים במצב הזה...
אני רוצה לברוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moby.