תמיד חשבתי שלפני גיל 40 אני לא ארגיש את זה,

אבל כנראה שזה בא כבר הרבה קודם,

מכירים את זה שתקופה טובה נגמרת ואתה יודע שהיא לא תחזור?

סוף החטיבה, סוף התיכון, סוף טירונות, סוף חופשה, סוף גיל העשרה....

אבל הפעם זה שונה, אני בן 21 ואני מרגיש שלא ניצלתי בכלל את שלושת השנים האחרונות.

ועכשיו פתאום אין עוד הרבה, בקרוב צריך להתחיל לדאוג לקרירה ללימודים לאישה וילדים אבל כל זה נראה כאילו

הוא צריך להיות כל כך רחוק אבל זה כבר מעבר לפינה...

ועכשיו גם אחרי שאני קולט את זה, אני לא מצליח לנצל את הזמן כמו שאני רוצה

מכירים את זה שאתה חושב על כל כך הרבה אבל בסוף יוצא כל כך מעט?

לפחות אני יודע שבתקופת הצבא הפכתי מילד שלא מבין מה עובר עליו,

לגבר, שיודע לעמוד על שלו ולהשיג את מה שהוא רוצה, השאלה אם זה עובד גם בחוץ כמו שזה עבד בצה"ל

בכל אופן, זה הבלוג הנורמאלי הראשון שלי מזה כמה שנים אז אני ממש חלוד,

תכתבו לי ונתקדם.

מי שרוצה לקרוא עוד עדיף שיתחיל בישנים כי הם היו יותר מעניינים מהאחרונים שבהם כבר לא היה לי כוח לכתוב