העולם שלי נופל...
העולם שלי הוא כמו חומה-ברגע שאבן קטנטנה נופלת-הכל נופל.
והנפילה כל כך אכזרית,כואבת, ומנפצת חלומות.
הנה הסיבות שבגללן אני מרגישה ככה:
א.העניין עם הדרכון לא הסתדר.אין לי דרכון ורוב הסיכויים שגם אם אני אזכה בתחרות-אני לא אסע בגלל שאין לי דרכון.החלום שלי היה לנסוע ל5 ימים בבלגיה, להתחרות שמה, לקבל קצת כבוד לשם שינויץ
ב.אתמול הייתה מסיבה,וכמו שאתם כבר יודעים-מי שאני אוהבת-לא אוהב אותי...ומה שמעצבן אותי זה שאני כל פעם מצפה למשהו,מצפה שמשהו יקרה,שמשהו ישתנה,שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי. אני יודעת שהוא לא אוהב אותי!אבל אני עדיין אוהבת אותו...לפני ח-צ-י ש-נ-ה אמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא אמר שהוא לא אוהב אותי.ואני לא מסוגלת לשכוח ממנו...זה פשוט קשה מידי...אני מרגישה אליו משהו כל כך גדול. למרות שהוא שבר לי את הלב, למרות שכשהוא אמר לי "אני..מרגיש משהו כלפי...מישהי אחרת.." הרגשתי שהוא תקע לי סכין בלב, למרות שאני יודעת שאין סיכוי, למרות כל הדברים האלו-אני אוהבת אותו, ואני רוצה אותו, ואני לא יכולה לא להרגיש אליו משהו.אז כמו שאמרתי,אתמול הייתה מסיבה וגם הוא היה בה.ואני כמו איזה מפגרת-מצפה שהוא יגיד לי משהו,מצפה שיקרה משהו!אבל כרגיל-שום דבר לא קרה...ובתכ'לס? למה שיקרה?הוא לא אוהב אותי...אז למה אני כל כך מצפה?!למה אני ממשיכה לאהוב ולהתאכזב?!
מה עדיף?לאהוב ולהיפגע?או לא לאהוב ולא להיפגע?
ג.אחותי משגעת אותי,אני פוחדת ממנה,אני לא מוכנה לצאת איתה לשום מקום. אני פוחדת שהיא תכה אותי או משהו ברגע של עצבים, אני פוחדת שהיא תקפוץ מהחלון!אני פוחדת!!!!!!!!!!!אני לא יודעת מה לעשות..אני סיפרתי כבר לאמא שלי והיא אומרת לי כל פעם אותו דבר "אין מה לעשות כולנו מתמודדים עם זה...נכון זה לא פשוט אבל זאת לא היא,זאת המחלה שלה."
ותאמת?אני כבר לא יודעת להבדיל בין המחלה לבין אחותי האמיתית,אני כבר לא זוכרת אותה,אני לא יודעת כבר מי היא...
מי זאת אחותי?
______________________________________________________________________________________
קשה לי עם כל המצב הזה..ואין לי למי לפנות..
בא לי לפעמים פשוט למות..[זה לא הכנה להתאבדות או משהו..]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
