טוב, אני ילדה שמתעצבנת בקלות..
אז אמרתי "טוב אני לא נוגעת במפה, תעשו מה שבא לכן."
ולאן שהן אמרו ללכת הלכתי מקדימה עם עדי עדן גלי ועוד כמה,
ואז שוב צליל וספיר צעקו עלינו "למה אתן מתקדמות, ולא מחכות?!" וכאלה
(אבל גם הן היו עצבניות, וגם אני אז מתעצבנים על כל דבר קטן XD)
ושוב המורה ראתה שאנחנו רבות, ובאה אלינו
ואמרה שכל אחת תכניס תאגו שלה לכיס
ואמרה לנו לשים תידיים כזה במעגל (כמו שעושים בקבוצות ואז צועקים ב-ה-צ-ל-ח-ה חח)
וכולנו שמנו, וצליל אמרה : "לא אני לא שמה, אני לא מרגישה חלק מהקבוצה"
זה היה דבר מביך ומטומטם, ובאמת שלא הבנתי אותה,
וכשהסתכלתי עלייה באותו רגע, לא ראיתי את אותה צליל, החברה הכי טובה שלי,
הילדה שאני הכי אוהבת, הילדה שהכי חשובה לי,
אלה ראיתי, סתם משהי, תינוקת, שמחפשת תשומת לב.
טוב, אז המורה לקחה אותנו למקום שהיינו צריכות להגיע אליו..
הגנו, וכולם הסתכלו עלינו כאילו הם בקולנוע, אנחנו הסרט רק חסר פופקורן.
וכמו שאני מכירה את עצמי, אני לא יכולה לריב בלי שמבינים את דעתי.
אז ניגשתי לספיר, שהייתה סתם ניגררת בכל העניין הזה,
שאלתי אותה למה היא כועסת עלי בעצם,
היא אמרה כי התקדמנו מהר,
הסברתי לה את דעתי
שהן חושבות שלהן מותר לטעות ולי לא,
והשלמנו.
ואז הלכתי לצליל,
אמרתי לה שתסביר לי למה היא לא מדברת איתי,
היא אמרה שנימאס לה שאנחנו רבות על דברים טפשיים
וכשאנחנו רבות, כאילו אני שוכחת הכל .
ותאמת גם אני מרגישה בדיוק אותו הדבר, כשאנחנו רבות אז כאילו היא לא מכירה אותי.
והיא פשוט התחילה לבכות, דמעות לא משפיעות עלי, אבל היא כן, כי היא באמת חשובה לי
והסברנו אחת את השנייה וסוג של השלמנו..
עשינו את המשימה האחרונה+הצגה שספיר תיכננה (והיה חובה לעשות אותה)
ושטנו בסירה (אני צליל ספיר ובר)
ואז עלינו לאוטובוס
ו.............
ניצחנו את כל הקבוצות! (כן, הייתה תחרות, ואיכשהו ניצחנו XD )
מה לא היה בסיור הזה?
צחקנו, בכינו, רבנו, צעקנו, השלמנו, והכי חשוב ניצחנו ;)
סתם זה לא הכי חשוב XD
ד"א שאלתי את צליל למה היא לא שמה איתנו את היד, היא אמרה שהיא סתם התפחדה...
אבל "זה עבר, זה נגמר, לתמיד אולי? " (ציטוט משיר XD )
שנינה 3 >
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
