יש לי הרבה.
ההורים שלי, אפשר לומר מוזרים מאוד.
יום אחד הם הכי נחמדים שיש, ויום אחד הם הכי מגעילים שיש.
עד כדאי כך שלפעמים אני פשוט יוצאת מהבית, בלי לומר לאן, ומתי אחזור.
הם עושים בשבילי הרבה דברים, חלקם אני אפילו לא מבקשת.
וזה מעצבן אותי.
הם חושבים שאם הם יעשו לי הרבה דברים טובים, אני אהיה אחרת. אולי כמו שהם רוצים שאני אהיה.
שונה לגמרי ממה שאני.
הלוואי שההורים שלי היו קצת פחות מעורבים בחיי.
אפילו, הרבה פחות.שלא יסתכלו במשו"ב (תקולל!) כל יום, שלא יחשדו שאני בהריון, שהדרדרתי לזנות, שאני על סמים.
שיהיו קצת פחות חשדניים, שיסמכו עלי.
והדבר הכי חשוב: שיפסיקו לריב.
ההורים האמיתיים שלי התגרשו, ועכשיו אמא שלי גרה אם בעלה, אבי החורג.
לפני שההורים שלי התגרשו זה היה נורא. כל יום צרחות, אולי אפילו מכות.
ואחרי זה, כשאמא התחתנה שוב פעם אם האבא החורג שלי זה ניהיה יותר טוב.
הם לא רבים הרבה, אבל כשהם רבים, זה פשוט לא נסבל.
אני רוצה שההורים שלי יפסיקו להתחרמן אחד על השני בארוחות הערב, ולאהוב כל כך אחת את השנייה.
ולפני שהם עושים משהו בלילה, לוודא שכל הילדים ישנים. כי חלקם לא מעוניינים לשמוע את קולות ההנאה שלהם.
שיפסיקו לחשוב שכל החברים שלי נרקומנים, ומעמידים מוהוק עם נזלת.
כן,כן, ככה אבא חורג שלי טוען.
שההורים שלי יפסיקו להעדיף את האחים שלי על פני בצורה כה בולטת לעין.
ושאמא שלי תפסיק להעמיד פנים שאני משוגעת, ולנסות להכחיש שאני הבת שלה, בצורה כה בולטת כשהיא מצליחה לגרור אותי לקניון.
המשאלה שלי שההורים שלי יגידו לי פעם אחת:
"יוליה, אנחנו גאים בך!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ThE eViL cOoKiE