| 11/2013
נפרדת מאריק
אני מרגישה שאריק איינשטיין היה כמו אבא גדול של כולנו. אבא ביישן, לא איזה אבא לאומי או משהו- אבא צנוע, עדין, אוהב. כל פעם שהוא שר, הרגשתי שהוא שר לי שיר ערש, שהוא רוצה לשמור עליי. היה הכי טבעי בעיניי שבתום כל שיר שלו הוא ילך ויבדוק שאין מפלצות וחבר'ה רעים מתחת למיטה ובארון, יכסה אותי טוב-טוב ויתן לי נשיקת לילה טוב.
אריק איינשטיין היה סמל בארץ שלנו. הוא היה סמל לטוב, לשלום, לרוגע, לנועם, לרעות. אריק איינשטיין היה עבורי הסמל לשיתוף פעולה, לתרבות, לאהבה, הוא סימל את כל הדברים הטובים שיש למדינה שלנו להציע. כשהייתי קטנה הוא ישב באיזה פלאפל קטן בת"א או משהו כזה כשהיינו שם, כשהוא קצת יותר יצא מהבית, וזיהיתי אותו מקלטת הילדים "כמו גדולים". נורא התרגשתי לראות מפורסם, וההורים שלי לא הרשו לי ללכת להגיד שלום, אז עשיתי רעשים שתפסו תשומת לב, בין היתר את שלו, ובשלב מסויים ברחתי להם ורצתי אליו- "רק רציתי להגיד שלום ושאתה שר יפה" אמרתי לו, הוא חייך, אמר "תודה רבה, אני בטוח שאת גם שרה יפה", ואני זוכרת את הרגע הזה. הייתי אולי בת 4, 5, משהו כזה, לא יותר. ילדונת. לא החלפתי איתו יותר ממשפט כל חיי- אמרתי לו תודה רבה, וחזרתי לאכול ובזאת נגמרה מערכת היחסים הרשמית שלי עם אריק איינשטיין, אבל אני זוכרת את הטוב לב בעיניים שלו, את הסבלנות שלו, אפילו שמיליון אנשים כבר אמרו לו את מה שאני אמרתי, הוא נתן לי הרגשה שאני הראשונה, חייך, נתן לי הרגשה שהוא כמו איזה סבא שלי, ולא זר שזה עתה פגשתי.
אריק איינשטיין היה כישרון יוצא דופן במדינה שלנו. היה לו כישרון מוזיקלי יוצא דופן, ובחרתי שלושה שירים שהוא שר, שזכורים אצלי עם אירועים מסויימים.יש בי אהבה. הסיפור שלי עם השיר הזה נשמע כמו איזה סיפור של קומדיה רומנטית. בכיתה ח' כתבתי על דף "יש בי אהבה והיא תנצח". עדיין יש לי את הדף. כתבתי בכתב "בלון" מה שנקרא- "שמן" - בארטליין שחור על בריסטול בצבע שמנת. יום לאחר מכן מישהו שאהבתי או חשבתי שאני אוהבת תקופה ארוכה הפך לחבר שלי. זה לא ששרדנו יותר מחודש, והיום אני כבר יודעת להגיד הרבה דברים על הקשר הזה שלא ידעתי להגיד אז, אבל אם תחזרו אחורה בבלוג (כמה מוזר לגלות שהוא קיים מאז שהייתי בכיתה ח'), תגלו שהייתי אז מאושרת. בחודש הזה. אני זוכרת את החודש הזה שהיינו יחד מאד לטובה, באותו יום שכתבתי את המילים האלו על הדף הייתי קצת חולה, אני אחת שנהיית חולה כל יומיים ואז במשך תקופה ארוכה הייתי בריאה. כאילו השיר הזה ריפא אותי. וגם היום השיר הזה מרפא אותי. הוא נותן לי להאמין שהכל יסתדר בסוף ומחזיר לי איזשהו צל של אופטימיות.
עטור מצחך. בשיר הזה יש המון מסתורין, כאילו מצד אחד משהו נורא אפל כזה ומפחיד, אבל המנגינה שלו כל-כך נעימה וכל-כך יפה והשיר הזה פשוט כל-כך יפה. שמעתי ביצוע שלו ב"דה-וויס" לפני איזו שנה, ואיזו בחורה, הבת של דן שילון או משהו, עשתה כל מיני דברים ווקאליים יפים עם הקול שלה, וזה בכלל לא הרס את השיר- להפך. זה הוסיף לו עוד נופך שלא חשבתי שאפשר עוד להוסיף לשיר הזה. ומאז אני משנה שירים, עושה משחקים ווקאליים עם הקול שלי. השיר הזה הוא לא קל לביצוע, אבל אני עובדת עליו כבר כמה חודשים ואני מאד שלמה איתו. השיר הזה מלמד אותי על התמדה ועל אהבה אינסופית, כל יום מחדש.
אני ואתה. אני, עם הדעות הגרנדיוזיות שלי, בטוחה שאשנה את העולם. וכל פעם מישהו מחזיר אותי לקרקע, לרוב זאת אני עצמי. אבל מדי פעם אני פוגשת מישהו שחושב כמוני, שהדברים שמטריפים אותי מטריפים גם אותו, שרוצה ומאמין שהוא יכול לשנות את העולם, למרות שברור שהוא לא יכול, ושגם אני לא יכולה. אבל השיר הזה כל פעם מחדש מלמד אותי שאפשר לשנות את העולם. כל פעם שאני פוגשת את האדם הזה, שנותן לי עוד איזושהי אמונה שאפשר לשנות את העולם, אני חוזרת לשיר הזה. המושג- "אני ואתה נשנה את העולם" כבר קצת הפך לסיסמא קלישאתית, אבל כשאני חושבת על אריק איינשטיין ואם הייתי צריכה לתמצת אותו למשפט- זה היה המשפט הזה.
אריק, אני רוצה להודות לך על שהיית בשבילי הקשר למוזיקה הישראלית, שלימדת אותי לאהוב לשיר בעברית, ושלימדת אותי לשיר. תודה שהאמנת בי, כבר כשהייתי בת 5, אפילו שלא שמעת אותי שרה. תודה לך. תודה לך על מה שנתת למוזיקה ולתרבות הישראלית, אתה אמן וסמל עבורנו. אני לא חושבת שיש עוד משהו להוסיף, פשוט תודה על כל מה שנתת לנו. טל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
X&Y