לא לאטום אזניים, לא לעצום עיניים, לא לעזוב ידיים,

אבל אתם יודעים, אני נורא עסוקה במה אני לא טובה, במה פישלתי. איפה אני צריכה לתת לעצמי מכה באף כי עשיתי משהו לא טוב.
אז קיבלתי שיעורי בית מהפסיכולוגית שלי לכתוב במה אני טובה.
אני טובה בלשמור על קשרים, אני מתקשרת מדי פעם לאנשים שלא דיברתי איתם הרבה זמן, או שדיברתי איתם אתמול סתם בשביל לשאול מה נשמע.
אני טובה בלארגן את הזמן שלי. אני מאד מסודרת מבחינת זמן, הלימודים שלי מאד מסודרים ומאורגנים.
אני טובה בלהתמיד במשהו. אפילו שקשה לי במשהו, אני לא מוותרת.
אני טובה בלצחוק על עצמי. אחת התכונות היותר בולטות שלי היא הומור עצמי שופע.
אני טובה במשחק. אני אוהבת את זה ואני טובה בזה.
אני טובה בלנסח את עצמי ובלנסח תשובה. אני עונה באופן מקיף כשצריך.
אני טובה במתמטיקה. היא לא משקרת. היא לא עובדת עליך. אולי בגלל זה קראתי לעצמי X&Y. בכל X יש Y. אלא אם זה כן זה לא בתחום ההגדרה.
אני טובה בלשיר. אני יודעת אילו שירים מתאימים לי ומה יפה לקול שלי.
אני טובה בלבחור בגדים שמתאימים לגזרה שלי.

אמנם הרשימה של במה אני לא טובה יצאה לי ארוכה יותר, אבל אני כל-כך עסוקה בלבדוק את עצמי מדי בוקר במראה: מי האדם הזה, מה זה הקילו הזה שהתווסף לי, והאם כולם רואים את החצ'קון הענק במצח, עד כדי כך ששכחתי שיש בי גם דברים טובים. שאת חלקם גם רואים במראה. שהכפות ידיים שלי יפות, ויש אנשים שאומרים שהן נעימות, שהחיוך שלי חם, שהשיער שלי נעים. אולי לא רואים את זה דרך המראה, אבל אני גם טובה בדברים מסויימים. אני כל-כך נוטה לבקר את עצמי ולבדוק איפה אני לא, עד כדי כך ששכחתי גם להגיד איפה אני כן. ששכחתי לקבל את זה שאני זאת אני. ושאם אני לא אקבל את עצמי אף אחד לא יקבל אותי.
אני לא אומרת שמחר אני קמה בן-אדם חדש ושלם, שהקילו הנוסף לא מפריע לו, וששלם עם זה שהוא לא טוב בכל מיני דברים. אני לא שלמה עם עצמי. אבל אני צריכה גם לזכור את מה שאני טובה בו, ולנסות לשנות, אך לא בכוח, את מה שלא.