אנחנו תמיד נשאר
ככה
שזה ימשיך לרצות אותך
ולהכאיב לי.
_
אני מרגישה כ"כ בודדה בימים האחרונים, אני אפילו לא יודעת למה. וגם מלאת מחשבות שלא מובילות לשום מקום, כרגיל.
וזה בידוד חסר כוח כזה, לא בא לי בכלל להסביר ולא כלום, רק להמשיך לחייך ולנסות להתנהג כאילו שהכול בסדר. זה נורא קל פתאום.
אני מניחה שאני פשוט שונאת להרגיש כמה קטנה ומטומטמת אני. אבל אני מביאה את זה על עצמי.
ואני גם שמה את עצמי בעמדה פגיעה עם הדיבורים שלי. אני חייבת להפסיק לדבר כ"כ הרבה, ממש, מוכרחה. גם כולם אומרים את זה. אבל אני לא יכולה, זה מאז ומתמיד מה שעשיתי הכי טוב. ואני רק מנסה להסביר, באמת, זו לא אשמתי שזה מסובך. אולי אני פשוט צריכה לא לומר כלום. אין לי כוח.
ולהפסיק גם עם הכנות הזו, אני חייבת כבר לקלוט שזה לא עוזר לאנשים להתחבר אליי ולא מעורר שום סימפטיה מטומטמת וגם אין לי סיפורים מרגשים מי יודע מה לחלוק, אני סתם עוד טינאייג'רית טיפשה וחסרת משמעות. זה רק נותן להם נקודות חדשות לפגוע בהן וגורם לי להרגיש רע יותר עם עצמי אחר כך. ואני גם סתם חופרת ומעצבנת את כל מי שמסביבי.
זה כאילו שנפצעתי, ואז באו אנשים חדשים לפגוע בי.
ובמקום לעטוף את עצמי טוב טוב בעוד כמה תחבושות, אני מורידה את כולן ואומרת "לכו על זה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
