לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים משתנים מרגע לרגע. מדקה לדקה. אינך יכול לצפות לדברים שיקרו כי העולם מלא הפתעות. זהו סיפור חיי.. הסיפור על המעבר לאמריקה.

Avatarכינוי:  הנודדת במרומים

בת: 32

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2010

הידיעה


משפחתי ואני היינו בחופשה כשהטלפון צילצל והשמיע את קולו הצורם.  זאת לא הייתה כמו כל שיחה רגילה אלא הפעם שיחה טיפה אחרת...שיחה מחו"ל.  הוריי התרחקו לעבר האופק כדי לקבל פרטיות. לענות לשיחה הכל כך פתאומית בלי אוזניים שניצבות לכותל.

"מי זה היה?" שאלתי מסקרנות. "זה לא משנה כרגע.  זהו לא משהו שהינך צריכה לדעת עכשיו." ענה אבי.  היבטתי בו בעיניים פתוחות לרווחה ובתוך תוככי הבנתי שזאת איננה האמת לאמיתה.

          יום למחרת, הוריי עדיין נראו מתוחים ולחוצים. ישבנו על על שפת הבריכה, אני ואבי, מחכים לאמא שתבוא מחדר המלון.  אבי הביט לכיווני, בעיניו הטובות ואמר בקול שלוו "אנחנו צריכים לדבר".  אני ישר הבנתי שזה קשור לאותה שיחת טלפון מחו"ל.  "את כבר ילדה גדולה, ואני ואמא חשבנו שאת מספיק בוגרת בכדי להבין". אך בעודי מקשיבה לדברי אבי ,תהיתי מה הנני צריכה להבין. "את זוכרת שאני ואמא קיבלנו אתמול שיחת טלפון...זאת הייתה שיחה מארה"ב." הוא הביט בי בעיניים מבינות ועצר לשנייה.  דממה נשמעה ברקע.  הבנתי שמשהו קרה. והרהרתי לעצמי האם זה משהו טוב או משהו רע? הסקרנות כבר החלה לדגדג בבטני.  מה קרה? רציתי לשאול, אבל לא דיברתי.  לא יכולתי לומר דבר.  הוא שקע במחשבות לעוד כדקה כנראה בכדי למצוא את הנוסח המתאים עבור כזאת חדשה.  הוא לפתע שבר את החרש בקול שקט תחילה ואמר: "התקשרו מהחברה שבארה"ב. הם חווים בעיות וסיבוכים...והם...". עוד הפוגה נשמעה. "הם הציעו לי ולאמך לעבוד שם לכמה שנים".  שתקתי.  ציפיתי לכל ידיעה אפשרית אך לא ציפיתי לידיעה שכזאת.  לא הגבתי לדבריו. "אני ואמא עוד לא החלטנו שום דבר. זאת הפתעה גם בשבילנו.  אנחנו פשוט חשבו שזה מאוד חשוב שניידע אותך. אני רוצה שתחשבי על זה, את לא צריכה לומר דבר כרגע.  אני רק מבקש ממך שלא תספרי לאף אחד כי זה יכול לגרום לשערוריה.". "כן, אני מבינה. אני לא אספר לאף אחד. אני מעריכה שסיפרת לי." אמרתי בקול חרישי.

        "אבא! אבא!" צעקו אחיי הקטנים יואב ובן תוך כדי שהם רצים לכיווננו.  יואב התנשף לשנייה תמימה ואמר "אבא, בואו נעשה תחרות שחייה!". המילים שיצאו מפיו חדרו לאוזני השמאלית וברחו כלא היו מאוזני הימנית. לא יכולתי לדבר. מחשבות התרוצצו בתוך ראשי, כמו סרט נע.  רק בהיתי אל תוך הבריכה הכחלחלה שקולות האדם מתאדים בשמיי היקום.

נכתב על ידי הנודדת במרומים , 17/10/2010 20:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקדמה


אומנם אני רק בת 17 אבל עם הימים שחולפים מתבהרת התמונה של החיים האמיתיים וטעמם הוא כה מריר אך כה מתוק באותו העת. אין דרך אחרת לתאר את חיי כיוון שמרגע לרגע הם משנים את ישותם.  החיים שלי ,זוהי המציאות שלי והמציאות שלי זאת האשליה שבי. בכלל ,כל חיי הם רק אוסף זכרונות עטופים בסרט דק ועדין כחוט החיים. ופעמים רבות תהיתי מהי הסיבה שמתוך כל רגעי האושר והנחת רק הזכרונות העגמומים הם אלו שנחרטו עמוק בתוך  ליבי. אך אין זה טבע האדם לשכוח את הטוב פרט ללרע? לנקום על מקרה בודד שנעשה בלי מחשבה תחילה?  לקבל את התנצלותו של האחר אך עמוק בפנים בתוך תהומות הנשמה לנצור את המקרה ולנטור טינה?. זאת אני לטוב ולרע. ולמרות שאישיותי נעשית צחה ונהירה לכל טעות והבנה. אני עדיין לא יודעת מי אני ומהי מטרתי. וכרגע אני עוד עלה נידף בשדה אקליפטוסים שמחפש את מקומו ביקום. וזהו מסע ארוך ומתיש. מסע שדורש הרבה הבנה ,כוח ומוטיבציה. גורמים שחסרים לי כרגע בכדי לשים קץ לאותו מסע מפרך.
נכתב על ידי הנודדת במרומים , 9/10/2010 06:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





111
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנודדת במרומים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנודדת במרומים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)