What Do You Wanna Do Before You Die?

סוף סוף אני מוצאת את הזמן לשבת ליד המחשב ולכתוב.

השבוע האחרון היה מטורף, אני לא חושבת שאי פעם יצא לי להתמודד עם עומס כזה.

אני לומדת בבצפר, למודת משפטים באוניברסיטה, עושה בייביסיטר, מייחצנת, מארגנת יום גיבוש לכיתה.

ועוד לא הכנסתי לכאן אפילו את הצד החברתי, שזה תופס לי כמעט את כל הזמן הפנוי שנשאר לי.

אין לי איך להסביר את מה שקורה לי בזמן האחרון, אבל זה יוצר אצלי בלבול.

קיבלתי את מה שרציתי- אנשים שמים לב אלי. אנשים מכירים אותי. אנשים מזהים אותי. אנשים רודפים אחרי.

כל מה שרציתי זו הבקשה השטחית כל כך- להיות פופולרית, להיות מישהי.

קיבלתי את זה. ברכותי.

למה זה מבלבל אותי כל כך? למה זה מפריע לי שבאים אלי בטענות?

אם אני הולכת לכיוון אחד, מישהו יבוא ויגיד לי שברחתי. אם אני אלך לכיוון אחר, יהיה מישהו אחר עם אותן הטענות בדיוק.

אני מרגישה שאני נהיית פופולרית, אבל אני מתכחשת לזה.

אני לא מוכנה ולא רוצה להאמין שזה באמת קורה לי. למה? כי לא מגיע לי.

כי אין בי שום דבר שמגיע לו להיות אהוד ואהוב.

אין בי שום דבר מיוחד מדי.

יש כל כך הרבה בנות הרבה יותר טובות ממני, אז למה דווקא אני?

ולמה זה בכלל מבלבל אותי?

אני חיה את מה שרציתי, אבל לא ידעתי שזה כל כך מסובך.

הפכתי להיות מישהי אחרת שחיה בתוך האני הישנה.

אני ביצי'ית.

אני שטחית.

אני מרושעת.

אני זונה.

אני כלבה.

אני צריכה לזכור מי באמת החברים האמיתיים שלי, כי כשכל זה יתפוצץ לי בפנים- הם יהיו המקום הראשון שאני אחזור אליו.