ואו, לא הייתי כאן כמה חודשים טובים.

מוזר להסתכל בכתיבה שלי מהעבר, את כל הכאב, את כל הרצון לעלות והחוסר יכולת.

כמה השתניתי לטובה.

ואכן, גם אני עוד שבוע מתגייסת (משעשע).

ובינתיים מנצלת את הזמן שנותר לבלות בחברת האנשים שאני הכי אוהבת בעולם.

איך אני אוהבת פתאום לאחר תקופה ארוכה להביט לאחור. לבכות, למחות את הדמעות, לצחוק, ובעיקר לחייך.

לראות איך כל כמה זמן אני נוקטת עוד צעד, ומשתפרת עוד טיפה, ועולה עוד קצת למעלה.

כמו למשל שרוב הפוסטים שלי מהעבר הרחוק דיברו על אהבה, על הרצון שלי לאהבה, בלי שום דיבור כמעט על

מי. היום אני יודעת שאני מאוד בשלה לזוגיות, אפילו זוגיות רצינית הייתי אומרת, אבל אני ממש לא קרובה להתפשר

על שום דבר ממה שאני יודעת שמגיע לי כדי לקבל את זה.

או למשל על הבדידות שהרגשתי, שהיום אני רק מחפשת את הכמה דקות האלו להיות עם עצמי כי כל-כך כיף לי בחברתי.

ולא פחות בחברת אחרים, מכיוון שסיננתי קצת את רשימת ה"חברים" והשארתי סביבי רק את אלו שבאמת מגיע לי שיהיו סביבי.

ואיך השתניתי כמובן מבחינת המראה:

מסקנה: הזמן עושה רק טוב.

וחבל שניתן לראות זאת רק בדיעבד .. אבל הי, עדיף על בכלל לא אה?