I hate my life but they are good

אתה יודע משהו ? נמאס לי !

נמאס לי מהביקורתיות שלך כלפיי,

נמאס לי שלא משנה מה אני עושה כדי לגרום לך להרגיש גאה בי אתה מוצא את הרע שבדבר,

נמאס לי שאתה אומר לכולם שמאז שחלית הבנת יותר טוב שצריך להסתכל על הצד החיובי ולהיות אופטימים ובכל זאת מסתכל על הדברים הרעים שאני עושה,

נמאס לי לראות את העובדה שאתה אוהב את אחותי הגדולה יותר גם אם אתה אומר אחרת,

נמאס לי שאתה רק כועס עליי כל הזמן,

נמאס לי שבגלל שאתה חולה אז אני צריכה לעשות הכל בבית כי אתה צריך לנוח, הרגליים שלך בריאות לגמרי ואתה יכול לקום לפתוח את הדלת אני לא צריכה ללכת מהחדר עד הכניסה אפילו שאני בפוזה סופר נוחה כדי שאחותי\אחי\אמא שלי לא יישארו מחוץ לדלת,

נמאס לי שאתה חושב שאתה כל יכול כי אבא ואתה זה ה"גבר בבית",

נמאס לי שאתה ואמא רבים כל הזמן,

נמאס לי שאתה גורם לי להרגיש ככה,

נמאס לי שאני כבר לא יכולה ללכת לישון בלי דמעות בעיניים כי אני יודעת שאני מאכזבת אותך, ושאני הכבשה השחורה שלך,

נמאס לי מזה שאתה חולה, מי מסכים לך לחלות בסרטן ריאות ? אתה בכלל לא מעשן,

נמאס לי להיות ריגשי וגם בגלל זה ללכת לישון כל לילה עם דמעות בעיניים,

נמאס לי שאני לא אומרת אתזה לאנשים שחשובים לי כדי שסוףסוף אני אקבל קצת תמיכה בנושא, כי ממך אני לא מצליחה לקבל אותה,

נמאס לי לפחד שתמות בגלל זה,

נמאס לי מזה שאתה חולה, איפה האבא הבריא והחזק שתמיד שמר עליי, לא יכולה לראות אותך ככה,

נמאס לי לבכות כמו ילדה קטנה כל הזמן כי אני כבר כ"כ שבורה מבפנים ואני אפעם לא מוציאה,

נמאס לי כבר מהכל.

אני לא רוצה להיות שבורה, אני רוצה להצליח להרכיב את כל החלקים.

פעם רובם היו ביחד כבר,

ואז הוא ייתגיס, קשרים קצת ניתקו, אבא חלה,

וכולם נשברו שוב ושוב.

יום שבת שהיה כמו פעם עזר, אבל אירוע חד פעמי זה כבר לא מה שיעזור לי.

אני רוצה את החיבוק שלו, והפעם הכוונה לחיבוק של אבא.