I hate my life but they are good

אני חייבת להתחיל ללמוד לחיות את הרגע ...

הוא פה, הוא פאקינג פה.

אני רואה אותו כל יום וכמעט כל היום,

אז למה אני רק חושבת על היום שהוא יחזור ?

השבוע הזה מרגיש לי יותר מידי כמו השבוע שלפני שהוא התגייס,

ואני פוחדת, אני פוחדת שבטיול השנתי אני לא אוכל להנות כי אני אהיה שבורה מידי.

אני פוחדת שאני רק אבכה, או אשמור את הדמעות בפנים כמו שאני תמיד עושה.

אני כבר לא יכולה לשקר.

קשה לי

קשה לי עם הכל,

קשה שלי מהיחס של אבא שלי,

קשה לי שאבא שלי חולה סרטן,

קשה לי שחבר שלי בצבא,

קשה לי שלחברה שלי רע רק בגלל אהבה מפגרת,

וגםם לחברה השנייה שלי,

קשה לי שקשה אפילו למשהי שהיא לא כזאת חברה שלי,

קשה לי עם זה שהזמן עובר מהר מידי,

ואני לי באמת כוח להמשיך כי אני מפגרת ולא לוקחת את הכדורים שלי אז אני נשארת אנמית.

נמאס לי מהחיים האלה,

בעצם לא לא נמאס לי בהם איפשהו טוב לי בהם,

אבל הם קשים לי מידי.