I hate my life but they are good

לפעמים פשוט נמאס לי מהכל, ולפעמים רק בא לי את החיבוק שלו.

לפעמים אני מחזירה את המסכה ולא נותנת לדמעות ליפול, ולפעמים לא משנה כמה אני מנסה הדמעות לא יורדות.

לפעמים רק בא לי לספר לעולם כמה רע לי, ולפעמים אני אפילו לו לא מסוגלת לספר.

לפעמים אני רוצה לחזור לכל מה שהיה, ולפעמים אני לא מבינה איך העזתי.

לפעמים אני מנסה להיות הילדה שתומכת ואופטימית, ולפעמים אני סתם אופטימית בשביל אחרים.

לפעמים אני מנסה להבין למה ואיך, ולפעמים אני פשוט הולכת בלי להבין כלום.

לפעמים אני מרגישה הכי פגיעה בעולם, ולפעמים אני לא נותנת לשומדבר להשפיע עליי.

לפעמים הייתי רוצה שהוא ייקרא כאן בקביעות כדי שיבין, ולפעמים אני מודה לאל שהוא לא.

לפעמים יש דברים שאסור להתווכח איתי עליהם, ולפעמים אני בור בדברים.

לפעמים אני רק רצה לחייך ולצחוק, ולפעמים הדמות הזאת היא בכלל רק מסכה.

לפעמים אני רק רוצה להיעלם, ולפעמים אני מנסה הכל בשביל שישימו לב אליי.

לפעמים הייתי שמחה אם לא הייתי קיימת, ולזה אין את ההפך.

כי יש אנשים שאם לא הייתי כאן, הם היו הרבה יותר מאושרים.

נמאס לי מהורמונים. [בתקווה שזה בגללם]