איפה שהוא,
פשוט נמאס לי.
נמאס לי מהכל.
גם אם החיים שלי בעצם יפים,
לא בא לי עליהם.
משהו בהם מרגיש לי יותר מידי צבוע,
אולי זה סתם כי אני כבר עייפה מידי,
ועוד המחשבה שזאת רק ההתחלה,
משבשת לי את כל ההגיון.
אבל זאת תחושה שאומרת,
עצרי, תקחי נשימה עמוקה, ורק אז תמשיכי.
כי רק התחילה השנה,
ואני כבר מיואשת מהלימודים ומרגישה כאילו אמצע שנה.
רק התחלה השנה,
ואני כבר שונאת את הכיתה שלי ~לפחות את רובה~,
היא רק התחילה,
וכבר אני כמעט ומתה לריב עם איזה אחת שמעצבנת אותי כמו לא יודעת מה.
ואני כבר רוצה לריב עם אמא שלי, אפילו בלי להבין על מה.
והחורף כבר כאן,
ומשהו בו שונה ודומה לחורף הישן והנחמד, שהרגיש לי בו כ"כ טוב.
ההרגשה החמימה הזאת, למרות כל הקור,
והגשם שלא סופח עלינו, והרוחות שמפיאות אותך עד הצלעות, מה שרק גורם לך להתחבק חזק עם מי שלידך.
הכל כ"כ דומה ומזכיר.
אבל הוא שונה,
כי זה לא אותו החורף,
זה לעולם לא יהיה אותו החורף.
התחושות האלה כנראה יישארו התחושות האלה, עד שמשהו ייקרה,
ולפיהן זה יקרה בינואר ככה.
אני יהיה מוכנה אליהן, לפחות ככה אני מקווה.
אני אוהבת את החורף הדומה הזה,
אבל התחושות, הן לא אותן תחושות, והן גם לעולם לא יהיו כאלה שוב.
ישנן כמה יותר חזקות, ישנן כמה יותר חלשות, יש כמה שבכלל לא חזרו,
וחלק בכלל הוא תחושה חדשה.
אבל התחושות הן ברובן טובות,
ומחממות לי את הלב.
וגם עם התשישות והשביזות,
יש בי איפשהו, מין חמימות שכזאת,
וזה עושה לי טוב,
למרות כל התחושה הרעה.
נ.ב
חזר לי המחשב :]
יש פאקיניג חורף ! <:
ואני יכולה למות D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ya it's me