I hate my life but they are good

אני חייבת להתחיל ללמוד לחיות את הרגע ...

הוא פה, הוא פאקינג פה.

אני רואה אותו כל יום וכמעט כל היום,

אז למה אני רק חושבת על היום שהוא יחזור ?

השבוע הזה מרגיש לי יותר מידי כמו השבוע שלפני שהוא התגייס,

ואני פוחדת, אני פוחדת שבטיול השנתי אני לא אוכל להנות כי אני אהיה שבורה מידי.

אני פוחדת שאני רק אבכה, או אשמור את הדמעות בפנים כמו שאני תמיד עושה.

אני כבר לא יכולה לשקר.

קשה לי

קשה לי עם הכל,

קשה שלי מהיחס של אבא שלי,

קשה לי שאבא שלי חולה סרטן,

קשה לי שחבר שלי בצבא,

קשה לי שלחברה שלי רע רק בגלל אהבה מפגרת,

וגםם לחברה השנייה שלי,

קשה לי שקשה אפילו למשהי שהיא לא כזאת חברה שלי,

קשה לי עם זה שהזמן עובר מהר מידי,

ואני לי באמת כוח להמשיך כי אני מפגרת ולא לוקחת את הכדורים שלי אז אני נשארת אנמית.

נמאס לי מהחיים האלה,

בעצם לא לא נמאס לי בהם איפשהו טוב לי בהם,

אבל הם קשים לי מידי.

אתה יודע משהו ? נמאס לי !

נמאס לי מהביקורתיות שלך כלפיי,

נמאס לי שלא משנה מה אני עושה כדי לגרום לך להרגיש גאה בי אתה מוצא את הרע שבדבר,

נמאס לי שאתה אומר לכולם שמאז שחלית הבנת יותר טוב שצריך להסתכל על הצד החיובי ולהיות אופטימים ובכל זאת מסתכל על הדברים הרעים שאני עושה,

נמאס לי לראות את העובדה שאתה אוהב את אחותי הגדולה יותר גם אם אתה אומר אחרת,

נמאס לי שאתה רק כועס עליי כל הזמן,

נמאס לי שבגלל שאתה חולה אז אני צריכה לעשות הכל בבית כי אתה צריך לנוח, הרגליים שלך בריאות לגמרי ואתה יכול לקום לפתוח את הדלת אני לא צריכה ללכת מהחדר עד הכניסה אפילו שאני בפוזה סופר נוחה כדי שאחותי\אחי\אמא שלי לא יישארו מחוץ לדלת,

נמאס לי שאתה חושב שאתה כל יכול כי אבא ואתה זה ה"גבר בבית",

נמאס לי שאתה ואמא רבים כל הזמן,

נמאס לי שאתה גורם לי להרגיש ככה,

נמאס לי שאני כבר לא יכולה ללכת לישון בלי דמעות בעיניים כי אני יודעת שאני מאכזבת אותך, ושאני הכבשה השחורה שלך,

נמאס לי מזה שאתה חולה, מי מסכים לך לחלות בסרטן ריאות ? אתה בכלל לא מעשן,

נמאס לי להיות ריגשי וגם בגלל זה ללכת לישון כל לילה עם דמעות בעיניים,

נמאס לי שאני לא אומרת אתזה לאנשים שחשובים לי כדי שסוףסוף אני אקבל קצת תמיכה בנושא, כי ממך אני לא מצליחה לקבל אותה,

נמאס לי לפחד שתמות בגלל זה,

נמאס לי מזה שאתה חולה, איפה האבא הבריא והחזק שתמיד שמר עליי, לא יכולה לראות אותך ככה,

נמאס לי לבכות כמו ילדה קטנה כל הזמן כי אני כבר כ"כ שבורה מבפנים ואני אפעם לא מוציאה,

נמאס לי כבר מהכל.

אני לא רוצה להיות שבורה, אני רוצה להצליח להרכיב את כל החלקים.

פעם רובם היו ביחד כבר,

ואז הוא ייתגיס, קשרים קצת ניתקו, אבא חלה,

וכולם נשברו שוב ושוב.

יום שבת שהיה כמו פעם עזר, אבל אירוע חד פעמי זה כבר לא מה שיעזור לי.

אני רוצה את החיבוק שלו, והפעם הכוונה לחיבוק של אבא.

למה אני מכריחה את עצמי לבלוס כ"כ הרבה ? TT^TT

הא נכון, כי אני מטומטמת וברגע שאני מחליטה להתעלם מהרעב זה נמשך עד שאני מבינה שאני חוזרת הישר לאנה אז אני אוכלת.

אוףאוףאוף,

למה הייתי צריכה להיות אנורקסית מההתחלה ?

למה ?

הא כן כי הייתי פרה שמנה ומגעילה.

אבל עכשיו הכל טוב לא ?

לא !

את רק עייפה כל הזמן ושבוזה,

רק מתגעגעת, רק רוצה לצום, מרגישה בדיכאון,

רוצה שמישהו כבר ישים לב שאני מתה מבפנים ואני רוצה לבכות ושיעודדו אותי,

הא כן ואני רק רוצה לבכות כל הזמן, ואני לחוצה, ואני מתחילה לזלזל קצת בלימודים ומתבאסת מזה, מוציאה את כל העצבים שלך על חבר שלך,

לאבא שלך יש סרטן ריאות ואת לא מוכנה לקבל אתזה,

הא כן ואת שומרת אתזה לעצמך כמובן, לפחות החזירו אותו לעבודה כי יש להם לב, אבל מתישהו הם כבר יפטרו אותו ... מה שגם עדיין בפנים,

המוח של מתחרפן, אני הוזה דברים, הבדיקת דם שעשן לי לפני יומיים גרמה לחולשה יותר גדולה וסחררות קלות, אבל גם אתזה את שומרת לעצמך, כולה בדיקת דם רגילה לא ?

אני מתחרפנת, אני בדיכאון אבל מכריחה את עצמי לאכול כך שגם הסימן היחיד שלי לדיכאון לא קיים.

אוף,

אני צריכה חיבוק ! >:

ואת החיבוק שלו גם.

הא כן, אני חייבת להפסיק להיות כ"כ מודעת לעצמי. באלי לטעות בלי לדעת שאני טועה.

באלי ליפול לבור ולהישאר שם נטושה, ואלי אז הכל יהיה בסדר.

עריכה:

הגיעו חלק מהתשובות של הבדיקות דם:

המינימום של ברזל הוא 50 ולי יש 20

המינימום של מאגרי הברזל הוא 10 ולי יש 9

משמע אינלי באמת ברזל בגוף.

אני חייבת לחזור לקחת את הכדורים TT^TT