לפני שהכרזתי על תחילת הדיאטה שקלתי 70. משקל שיא.

היום אני שוקלת...: 69.5!

חצי קילו ביום אחד. אבל אין מה להתרגש יותר מידיי, תמיד הקילוגרמים ראשונים יורדים מהר.

עכשיו לתכלס, 

חזרתי לעדכן וחזרתי לדיאטה. השנה האחרונה היתה לי לא קלה. בקצרה; סבתא שלי נפטרה ומאז בתגובת שרשרת כזאת הכל נהרס. בהתחלה כמעט לא יצאתי מהבית, הייתי עצובה ועשיתי יותר מידיי קניות באינטרנט עד שנכנסתי למינוס בבנק, נכשלתי בקורסים והזנחתי את עצמי לחלוטין. את המינוס ההורים סגרו, את הנכשלים הצלחתי לתקן ועכשיו הגיע תורי. הגיע הזמן למצוא את האיזון שלי מחדש.

המטרה שלי היא להוריד לפחות 10 קילו, להתחטב ופשוט להרגיש טוב בגוף שלי - ואת כל זה אני רוצה להספיק לעשות עד תחילת שנה ב', בסוף אוקטובר. נראה לי הגיוני ואפשרי בהחלט. 

איך? זה בתהליך. עוד לא החלטתי על חוקים, אם יהיו. בינתיים אני פשוט שמה לב לא לאכול סתם, לא לאכול ארוחות גדולות מידיי, להשתדל לאכול כמה שיותר נקי (לא מעובד, לא חטיפים...), לשתות הרבה מים ולעשות ספורט כל יום. אם זה לא יעבוד, אני אשנה את הדרך.

בעצם, חוק אחד: לעשות פוסט מעקב לפחות פעם בשבוע.

זהו להפעם, לילה טוב

לפני שבוע שקלתי 59.7

היום אני שוקלת...: 59.2!

למרות שהשבוע היה חרא, עם המון נפילות ואכילות מיותרות, הורדתי עוד חצי קילו! :) הצום בהחלט השתלם.

אפשר לומר שלגמרי התעלמתי השבוע מהחוקים החדשים... שבוע הפקרות. אבל החלטתי בלי יותר מידיי רגשות אשמה כי בכל זאת הצלחתי לתקן ויש שבוע חדש להתרכז בו.

אתמול הייתי בשופינג מטורף עם החברה הכי טובה שלי. היה כל כך כיף. ביזבזתי בסביבות ה1500 שקל (משוגעת). בין הבגדים, בגדים ועוד בגדים שקניתי, רכשתי גם שלושה ספרים. שלושתם עוסקים בדיאטה. חברה שלי יודעת שאני בדיאטה רצינית. אמרתי לה שהספרים בשביל לגרום לי להמשיך ואולי לקבל רעיונות חדשים, ותכלס, זאת גם האמת. בכל מקרה, את אחד הספרים כבר סיימתי לקרוא אתמול בלילה. פשוט נסחפתי.

הספר "שווה בטירוף" מאת רורי פרידמן וקים ברנוין שינה לגמרי את ההשקפה שלי בכל הנוגע לאוכל. למרות שמבחוץ נראה שהוא עוסק בדיאטה, הוא הרבה הרבה מעבר לזה. הוא מלמד להסתכל תמיד מאיפה האוכל הגיע, מה המרכיבים שלו ולהתייחס לגוף כמו אל משהו קדוש. את מה שאת אוכלת. הספר כל כך זיעזע אותי שהחלטתי להיות טבעונית. כן כן, קראתם נכון ט ב ע ו נ י ת. בלי בשר, בלי חלב ובלי ביצים. תעשיית האוכל מקולקלת, היא מתעללת ומזהמת לנו את המזון בכל הזדמנות, והחלטתי שאני לא רוצה יותר להיות חלק ממנה.

אגב, דבר נוסף שנכתב בספר והפתיע אותי: מסתבר שמומלץ לצום פעם בחודש מ24 שעות עד 10 ימים (!) תלוי בסוג הצום (צום מזון גולמי, צום מיצים, צום נוזלים, צום עם מים בלבד וכו'...).

אני ממליצה לכל אחת מכן לקרוא את הספר. אתן לא תתחרטו. ההחלטה להפוך לטבעוניות עדיין שלכן, אבל חשוב שתדעו את המסע שהאוכל שלכן עובר עד לצלחת.

מתרגשת מהשינוי. רוצה כבר לראות את התגובה של כולם כשאספר להם...

בולמוס ועוד בולמוס. יומיים של אכילה בלתי נשלטת. יומיים נוראיים.

והכי נורא, שבסוף הרגשתי כל כך חרא שהקאתי.

ברור שזה לא עזר. עדיין כואבת לי הבטן. ועכשיו גם כואב לי הגרון ואני עם דמעות בעיניים. אני מתביישת שהגעתי למצב הזה ועוד יותר מתביישת לספר על זה. אתם לא צריכים לספר לי כמה זה לא בריא ועל הבעיות שנוצרות עקב הקאה מכוונת. אני יודעת. אני רוצה להאמין שגם אני נגד. אני לא אתן לעצמי להגיע למצב הזה שוב. אסור לי. אני מבטיחה שאם אפול פעם נוספת לא אתן לעצמי להקיא. הכל, רק לא זה.

תחושת גועל בוערת בי בבטן. אכלתי הבוקר כמויות שאדם בריא לא אוכל במשך יום שלם.

לדעתי הבולמוסים האלה הם לא מתוך רעב. אני לא רעבה. ההתקפים האלה מגיעים ממקום עמוק יותר, איזשהו חוסר שאני מנסה למלא באוכל. שוב ושוב אני מנסה לחשוב מה מפריע לי? מה לא בסדר? וזה פשוט לא מסתדר. זה לא נראה הגיוני שההתקפים האלה באים לי דווקא עכשיו, בימים שאני מקבלת רק חיזוקים חיוביים מכל עבר. אולי אני פשוט אוהבת לחבל בעצמי? אולי הרס עצמי זה הקטע שלי?

החלטתי על שבוע הטהרות, עד יום שישי בערב. גם מבחינה פיזית וגם נפשית.

אני לא אוכל פחמימות, לא חלב ולא שום מאכל שמהווה עבורי טריגר לבולמוס. השבוע אחיה בעיקר על ירקות, פירות ותה, בלי לספור קלוריות. השבוע אסיים את הרישום של סבתא שלי (רישום מרגיע מאוד, מרכז). ואנסה לעשות בעיקר דברים שעושים לי טוב, שמביאים לי תחושת סיפוק. אני מקווה עד סוף השבוע הזה להבין יותר וכך גם למנוע מעצמי להגיע שוב לתהום.