שירותי נקיון, למה צריך?! את השאלה הזו, לא אני שאלתי, אצלי נקיון זה חלק מהחיים, חלק מהשגרה, כל בוקר, כל צהריים וכל ערב, זה כל מה שאני עושה, כן, אפשר להגדיר אותי כאיסטניסטיט, אבל, בלי גוזמה, כי אצלי לא משאירים הילדים את הנעליים מאחורי הדלת של הבית, ואצלי תמיד אפשר להכניס חברים ואורחים, אבל כן אכפת לי מאוד איך יראה הבית, כל טביעת אצבע על החלון מטרידה אותי, ואני לא ירגע, עד שאני ינקה אותה, אבל הנס בכל הסיפור הוא, שאני לא נכנסת לעצבים, אם אני רואה לכלוך במקום כלשהו, אני פשוט הולכת לנקות אותו, זה אולי מוזר, אבל לנקות זה התחביב שלי, ולכן אני לא כועסת, אלא הולכת לנקות בשמחה.

כל ההקדמה הזו נכתבה בשביל שתבינו שנקיון אצלי זה בדרגה הראשונה, אחר כך יש עוד הרבה דברים ולכן כשהגעתי לגור בבנין שבו אני מתגוררת כעת, היה נראה לי מעט מוזר, שהבנין לא נקי, לא הבנתי את זה, איך הדיירים מסוגלים לחיות בתוך הלכלוך הזה, של עטיפות ממתקים פזורים על הרצפה בלובי הכניסה ובכל המדרגות ואפילו במעלית, לא הבנתי איך פיסות נייר של מודעות מתגלגלות להם חופשי ואף אחד אפילו לא חושב להרים אותם ולזרוק לפח, היה נראה לי גם מוזר שבכל הבניין, אין אפילו פח זבל אחד, אני לא מבקשת פח גדול, אבל אפילו פחון לא ניצב בשום מקום, דבר נוסף שממש הפליא אותי, זה לא מפריע לדיירים שיש על הריצפה סימני דרך של פחי זבל נוזלים? או סימני דרך של פטל/ שוקו או כל נוזל אחר שמטפטף לו מבקבוק כלשהו? זה לא ממש היה מובן לי.

בהתחלה עוד חיכיתי לעובד נקיון שיבוא ויציל את המצב, חיכיתי וחיכיתי, בשבוע הראשון הוא לא בא, חשבתי לעצמי, מעניין, טוב אולי הוא חולה או שיש לו איזה סיבה רצינית, למה לא להגיע לעבודה היום, אבל בשבוע שאחרי הוא שוב לא הופיע בשום יום במהלך השבוע, חשבתי שנו, זה עוד יכול להיות, כי אולי יש לו דלקת ראות חס וחלילה, אבל בשבוע השלישי שהוא לא בא הרגשתי שכלו כל הקיצין, ופניתי לוועד בית.

שירותי נקיון? זאת היתה השאלה של ועד הבית.

הסברתי לו שאני לא מבינה איך אפשר להסתדר בתוך הלכלוך הזה, והמשכתי והסברתי לו כל מה שכתבתי כבר למעלה, הפצרתי שחייבים לעשות הזמנת שירותי נקיון.

היום, כשתכנסו לבניין שלנו לא תאמינו למראה עינכם, הבניין בוהק מנקיון, הכל היה עניין של מודעות...