אי אפשר להגיד הרבה דברים עלי בהיותי ילדה הייתי תמימה ונשארתי כזו, כמה שידעתי מה אני צריכה לעשות כדי להשיג מה שאני רוצה הייתי תמימה האמנתי לדברים, לא ראיתי בעיניים עד שפקחו לי אותם.
אבל אם זאת גם הייתי מרושעת, היה לי הכל, כל דבר שבן אדם חפץ בו, משפחה אוהבת, בית חם, אנשים משכילים שיכלו לעזור לי, הייתי מוכנה לעשות כמעט הכל רק כדי להשיג את מבוקשי, רק המשפחה היו האנשים שהרגשתי שלהם צריכה לדאוג ולא יותר מזה, כל החברים, שום רגש.
סתם להגיד כן לבן אדם, מכלום, סתם כי משעמם לך ואת דורשת שינוי.
כל האנשים שהיו סביבי, אינטרסים, מפתיע שילדה בכתה ג' יודעת מה היא רוצה לקבל ממי היא תוכל לקבל את מה? - אותי? לא כל כך.
היום? השתנתי אני מוכנה לקבל לא, אני לא אוהבת לפגוע באנשים ומתחשבת בהם, אפילו אם יפגעו בי, הם מסונוורים.
הם לא עבר עליהם מה שעלי, הדברים שחוויתי שכרגע אינני מסוגלת לכתוב אותם, כי הם קשים עבורי, וחלק מהזמן אני רק מכחישה שזו אני, שהם קורים לי.
קשה לי להתחבר לאנשים, משום מה זה נראה כאילו הם רק מנסים לפגוע בי, אני פוחדת.
לפעמים אני עדיין תוהה מה היה קורה אם הייתי נשארת אותה ילדה אינטרסנטית שלא מתחשבת באף אחד, סביר להניח שבסופו של דבר היו מתנתקים ממני.
כך או כך האנשים מתנתקים...הכל פשוט מבלבל, אבל סוף סוף פגשתי אנשים שמרגישים כמוני, אנשים שאוהבים ודואגים לי, אבל אני פוחדת שגם הם יעזבו אותי.
הכל כואב, מקווה להפטר מהכאב שרודף אותי, הפחד מהכל.
אבל איך אפשר לצפות שלא יכאב כשאתה מרגיש שהכל מתמוסס לך בידיים?
מקווה לעתיד טוב יותר, איתכם..3>
רק דבר אחד אני רוצה להגיד לך, תקשיבי למה שאת מרגישה, אל תבטחי במי שאת לא בטוחה לגביו, הלוואי ומישהו היה אומר לי את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
