לא הסתרתי כלום.
מלכתחילה ידעת לאן אתה נכנס, אולי לא באמת הבנת בהתחלה- אבל ידעת.
5 שנים לפניך הייתי בעיקר עם נשים.
תקופה לא רעה.
התקופה היחידה שבאמת הייתי שלמה עם עצמי והרגשתי שאני לא מזייפת זהות.
ואז פתאום, משום מקום, הכרנו- והתאהבתי בך.
הלב לא שואל שאלות.
אבל די.
אני נחנקת.
נמאס לי להוריד את הראש כדי לא להסתכל על אף אחד- ולהסיט מבט כשמסתכלים עליי.
נמאס לי לא לדבר עם אנשים- ולענות להם באדישות(או להתעלם מהם) כשהם מדברים אליי.
נמאס לי מזה ש'אסור' לי לדבר עם אף אחד אחר מלבדך ומלבד המשפחה שלי.
נמאס לי להמציא תירוצים כששואלים אותי לאן נעלמה שמחת החיים שלי ולמה אני כבר לא מתקשרת עם אף אחד.
נמאס לי מחוסר הביטחון המטומטם שלך.
נמאס לי מהרכושניות המזעזעת שלך.
נמאס לי מהקנאה החולנית שלך.
נמאס לי מזה שאתה רוצה אותי אך ורק לעצמך, אני מרגישה שאני לא שייכת אפילו לעצמי.
אני מתגעגעת אליי.
מתגעגעת לשלווה האינסופית שהייתה בי, לגישה החיובית, האופטימיות הזאת שתמיד הייתה לי.
מתגעגעת לימים שהייתי יושבת מול דף ומילים פשוט היו זורמות אליו.
אתה יודע שכבר 8 חודשים לא הצלחתי לכתוב? מאז שהתחלנו לצאת.
אני לא יודעת למה- אבל משהו בך עוצר אותי מלהיות עצמי.
אני מתגעגעת אליי. קצת פוחדת להגיד את זה, אבל מתגעגעת למה שהייתי לפניך- ויודעת שאני לא יכולה להיות כזאת איתך.
חוץ מאהבה אין לי איתך כלום.
אין לי שלווה, אין לי רוגע, אין לי חופש(!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!), אין לי אושר.
לא. אין לי אושר.
- בלי לשים לב עשיתי עם אלוהים עסקה:
קיבלתי ממנו אהבה ונתתי בתמורה את האושר,
האם זה השתלם לי? -
... מחשבות ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
