*

בואו נצא לאיזה מועדון מגניב, אולי יתחילו איתי כמה אנשים... מתאים לי יחס ואהבה.

אני זוכרת בפעם הראשונה שהתוודאתי לכך שנשארתי לבד אחרי שהחבר לשעבר חיטט לי בפלאפון ומצא הודעות זימה לגבר אחר, אחרי שהוא בא ואמר לי שהוא לא רוצה לשמוע ממני יותר בחיים (החבר הכי טוב שלי) צרחתי את נשמתי, ניתצתי ספל על הריצפה, ניתצתי את המשקפיים שלי על הריצפה (נשברה העדשה) ננעלתי בשירותים וצרחתי שיהרגו אותי כבר ובכיתי וצרחתי וזה לא פסק. וזה היה במקום ציבורי.

עכשיו כשאני מתוודאה ללבד, יש לי גוש מוזר כזה בגרון של מועקה. הדמעות מצטברות שם אבל אני מנסה את התרופה שנקראת "הדחקה".

כמה יכול לכאוב כמה. אני כל כך מדכאת.

למה שלא תחייכו לשומר בכניסה לקניון? זה ממש ישמח אותו

ציור שעבדתי עליו ביומיים שזה פי יומיים מציור רגיל. אין לו שם אבל יש לו הרבה מסר. הוא שמח ועצוב. הוא בוחק וצוכה.

"השלמה". בדמות גבר ואישה אשר חיים חיים אומללים יחדיו. האישה מכחישה והגבר מיוסר.

"אני לא בהיריון, אני שלמה" או "לב שבור" פשוטו כמשמעותו

"טעות" מאהבה הוא לא נוצר

"התקף חרדה" יש מה לפרט?

"בושה" אל תראו אותי בוכה

עבדתי על הציור ממש הרבה זמן ומחשבה ובהתחלה זה היה ציור אחר. אתם יכולים בבקשה להגיב לי על זה? אף אחד לא רוצה את זה אצלו בסלון! אני צריכה עידוד

(אקריליק על קנבס 50X60)