אני לא מבינה את הבנות שמתלוננות שצועקים להם "כוסית" ברחוב
לציור הזה קראתי "איילה" על שם הבת שלי. שאמורה הייתה להיות אבל אני לא אעשה לה את זה בחיים
אני אוהבת אותה ואני חושבת עליה הרבה, היא רעיון מדהים וטהור. אפילו שבחלומות שלי היא בת זונה והיא בורחת לי כל הזמן
אני קצת משוגעת, כי תמיד כשפוגע לי משהו בבטן אני מדמיינת אותה מתה
אני צריכה לשמור על עצמי לפני שאאבד עשתונות.
אני מתגעגעת ל...
התרגשות ו
תמימות
ונשיקות קטנות כאלה
והתלהבות.
הפסיכולוגית שאלה אותי מה החלום שלי ולא ידעתי מה לענות. אמרתי לה שאין לי חלומות כי לא יהיה לי עתיד
אני נולדתי בעבר ואני גם חייה שם
אני לא יכולה לעבור בשלום אני לא יכולה
תמיד הלב שלי קצת מקבל בוקסים ואז מתאושש והולך לחפש אהבה במקום אחר
אבל אז הוא מקבל עוד קצת בוקסים ואני לא מעריכה הזדמנויות שהיו לי במקומות אחרים.
בסוף אני בגישה של "זין על כל העולם" ולא אכפת לי שאני לבד ולא אכפת לי שאמא מעליבה אותי כל הזמן
ואז אני הולכת לצייר משהו, ולא יוצא לי שום דבר חוץ מאנשים בוכים.
אני רוצה שהם יסבלו, אני מרגישה את הכאב שלי עובר דרך המכחול אל הדף. אני מענישה את הקנבס שירגיש רע כמוני. שיסתכלו עליו בעין עקומה ויצחקו עליו שיעבור ברחוב.
ולא משנה כמה הוא מושקע ומהלב, אמא תגיד שהוא מכוער, שהיא בחיים לא תתלה אותו בסלון כי היא לא אוהבת אותו והוא מכוער. והיא רצתה משהו אחר ולא אותו.
אני קצת קנבס
קחו אותי לחופש, תארחו אותי בביתכם, תאחסנו אותי בבגאז', תמשכו אליי הכי הרבה, תהיו מרותקים ממני, תחשבו עליי ותרצו להיות איתי כל הזמן. תהיו ההורים שלי ואל תאכזבו אותי בבקשה
גם ככה קשה לי לנשום
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
