*

אני יכולה להשוות את מה שהוא רשם לי למחמאה הכי גדולה שבחורה יכולה לקבל ממישהו שהיא שמה עליו עין.

לא חס וחלילה שאני משווה את היחסים בין אבא שלי לקשר של בינו לבינה, אבל ההתרגשות שלי ממש עצומה

אבא לא מחמיא לי הרבה בכלל ואם הוא מחמיא זה כי אני שולפת את זה ממנו, לצערי כמו מכולם.

"אבא נכון השמנתי?" "לא, את נראית מצויין". 

היום הייתה לי שיחה עם העובדת הסוציאלית בעבודה כמו בכל שבוע, והיא שאלה למה אמא שלי באה לעבודה שלי היום ולמה דיברנו בכזאת סערת רגשות. לא הייתי יכולה להתאפק וסיפרתי לה שהיא שמה עיין על אחד הטבחים ושאני סיפרת לה שהוא גרוש החלטנו אני והיא שננסה לשדך בינהם, אז בעצם היא לא בדיוק באה בשבילי היא באה בשבילו.

זה כל כך מביך, הרגשתי פתטית כמעט כמוהה. היא שאלה אותי אם אמא שלי משתפת אותי בדברים האלה (של בינו לבינה) ואמרתי לה שאת היום שלי היא פתחה באמרה "אוף שיר, רע לי, קשה לי, אני לבד, בא לי לבכות אף אחד לא אוהב אותי.."

היא שאלה אותי אם אני אוהבת אותה ואמרתי לה שלא. היא שאלה אם אני קצת אוהבת אותה לפעמים ולפעמים אני לא סובלת אותה ואמרתי לה שלצערי אני לא אוהבת אותה באופן רציף כבר כמה שנים, והלוואי שזה היה אחרת ככה זה היה פחות קשה. מוזר לי לשמוע אנשים שכל כך קשורים לאמא שלהם ומגנים עליה ואוהבים אותה ואומרים ש"אין כמו אמא" בזמן שאני אומרת "אין כמו סבתא וסבא" 

זה קצת כמו לשמוע על אנשים שנוטלים תרופות למצב הנפשי שלהם ואומרים שזה ממש שינה להם את החיים בזמן שאני נאבקת על הנשימה הפסיכוסומטית הדפוקה שלי)

ואז היא שאלה אותי אם אני אוהבת את אבא שלי ואמרתי לה מייד שכן, אבל אני באמת לא יודעת למה.

תמיד אהבתי אותו מאוד מאוד ותמיד רציתי שהוא יתגאה בי.

היום כשקיבלתי את המייל הרגשתי גאווה, שהוא מבסוט מהבת שיצאה לו.

ואני תמיד מרגישה שאצטרך להוכיח את עצמי קצת יותר,

כמו שאני חצי אחות של האחים שלי,

אני מרגישה כמו החצי בת שלו.

כשאומרים לי שאני דומה לאמא שלי, זה מעציב אותי כי הוא בטח רואה את זה גם, והוא נמלא אכזבה שעומדת מולו דמות מן העבר, בעייתית וטיפשה, טעות אנוש.

ולא לדבר על הכסף שהוא מוציא עליי במזונות כל חודש, על מה? אני חצי בת

כשהייתי ממש קטנה ואייל גולן היה בתחילת דרכו הייתי שרה בע"פ את השירים שלו, ואבא שלי קנה לי קסטה עם השירים שלו

וזה ממש מתאים עכשיו כי זה מזכיר לי אותו וזה מקסים בעיניי