"לא קורה לי משהו טוב
בפנים אני נרקבת
לא טוב לי שם עם האנשים גם
עם הטבחים בעיקר
דודי מלחיץ אותי
אור מעליב אותי ואני לא רוצה לדבר איתו
שמואל אידיוט וגם הוא נותן לי יציאות שאני לא מבינה מה אני עושה שם בכלל
הרעש מקפיץ אותי ואני לא יכולה לעבוד כל הזמן שהלב שלי יורה פעימות
אני מרגישה האוטסיידרית ומתוסכלת מכך שהיכולות שלי לא ממומשות למטה, ושלא נותנים לי צ'אנס כמו שמגיע לי רק כי ככה זה יותר אתי
כשענת לא נמצאת אני לא מתפקדת
אני מרגישה כמו מקרה סיעודי
אני לא מרגישה טוב אני לא בן אדם בריא בנפשו
העצב שלי יהרוג אותי
אני יודעת
אני לא יכולה לחיות בחרדות האלה יותר
והן בלי סיבה
זה גיהנום
אני בגיהנום והמנוחה היחידה שלי היא במיטה ובחדר
ובחוץ אני פוחדת
נשארתי יום רביעי שעתיים אחרי העבודה
שעתיים
עד שמישהו בא לאסוף אותי"
אני במצב די על הפנים, אני באמת בגיהנום. תארו לכם שאתם נמצאים שלושה ימים בחלל לבן בלי תקרה קירות או ריצפה
מה תרגישו?
אין לי מפלט, זה חוסר אונים
הקושי שלי מתקבל כפרישה והרמת ידיים
ואני מנסה
אני בחוסר אונים
אני אוהבת אבל קשה לי להיות נוחה
אני אוהבת ואני מסורה
אבל קשה לי לקבל
שלא כולם זקוקים לי כפי שאני זקוקה להם
ואין לי דמעות להוציא
ואין לי מילים לתאר
אין לי שום כוס לשבור, רק דלת לטרוק
אין לי הסבר ואני מרגישה שאני צריכה לסנגגר על עצמי
אני לא עצלנית ואני לא מפונקת
יש לי שאיפות ויכולות
אין לי כוחות
המשך השיחה, הפעם בפן הרומנטי:
"תתפלא אבל זוגיות לא משפרת הכל
אני גם איתו ככה
וכל פיפס קטן שלא הולך איתו אני נכנסת לעוד יותר חרדות
וזה לא קל להיות עם מישהו כמוני
שחוטף התקף זעם ובכי בו זמנית
שמתנדנד על המיטה ובוכה שהוא משתגע
ושהוא פוחד ממחר בבוקר
וכשהוא נרדם אני בוכה ואומרת לו למה הוא מת לי
וסופרת את הדקות עד שהוא יהיה עייף כדי שאני לא אהיה לבד
ומנסה לתת לו את החופש שהוא זקוק לו כדי שלא יברח
וקשה לחשוב שלבנאדם עם כל כך הרבה קשיים יהיה אכפת מאחרים אבל כן אכפת לי
ומתסכל לפעמים שלא רואים שאני מנסה"
מחר אני הולכת לעבודה, ואני מלאה בחרדות. אני מקווה שילך בסדר ושלא אברח באמצע משמרת.
אני כופה על עצמי להצליח כדי לא לאכזב
אני אהיה בסדר
אל תיבהל עוד פעם, אני לא ילד קטן ואתה לא צריך לטפל בי
אולי חיבוק
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל