*

ציירתי את הציור הזה לכבוד יום הולדתו של אבא שלי שהייתי בת .... אממממממ כמה זה כיתה ט'?

לא משנה

הייתי טורחת וקורעת את התחת בציוריים בשבילו כדי שיתגאה בי אבל אף פעם הוא לא באמת נראה גאה במה שעשיתי (במקרה הזה ציורים)

אז הפסקתי לצייר לו וגם לא הכנתי לו עוגה היום.

אני בת די בזוייה, לא ראיתי את האחים למחצה שלי ואת אבא שלי כמה יותר מחודשיים ואני באה היום ב-12 וחוזרת בערב כי אני לא רוצה לישון שם. האם אני הבזוייה פה, או זה שהוא לא בא לבקר נתון לשיפוט?

בכ"מ היה חרא של סדר, לא יודעת מה גרם לי בחודשים האחרונים להתנהג כמו בחורה שעברה התעללות מינית ופשוט לקבל התקף לב מכל ציוץ שנשמע לי מעבר לכתף, ובסדר היה הרבה מאוד ציוצים והרבה מאוד שאגות, נשבעת שכמעט ניפצתי שם צלחת אבל ידעתי שסבתא שלי בחיים לא תסלח לי על הבושה והתועבה הזאת. הלב שלי כמעט התפוצץ מעצבים וכמעט פרצתי בדמעות כי הגשתי כאילו יורים לי קסאמים על הבית.

בסוף עברתי לשבת בפינה איפה שיבה בת דודתי בת ה-3 וכשהיא ראתה את זה התחילה לצרוח בטירוף ולקחתי את עצמי לחדר של הכביסה וישבתי על הריצפה כדי להירגע. בסוף קבעתי שאף אחד לא יהרוס לי את האוכל ובגלל הפרעות האכילה שיש לי אני צריכה תנאים מושלמים כי אם לא האוכל לא נבלע. לקחתי את עצמי לחדר שבו המחשב ואכלתי לבד. חזרתי מלאת חיים ובטן וחיכיתי ששימון יקח אותי לביתו.

ב-10 וחצי אמא שלי נזכרה שהיא רוצה שאני אכין עוגה לחבר שלה ליום למחרת אז טסתי הבייתה והכנתי את העוגת בננות כשרה לפסח הכי  טובה ביקום.

יש לי רכבת עוד רבע שעה אז אני טסה וממש בא לי לזיין בשכל אבל אני לא טיפוס של חפוזים (קוויקי, יעני כזה)

שירול אני אוהבת אותך מאוד ואין לי מילים להודות לך על המילים שלך אני מצטערת שאני לא עונה אני קוראת ומתרגשת ואין לי מילים להגיד לך, אני באמת אוהבת אותך

אל תאכלו מצות, ביי