*

ברגעים כמו עכשיו שאני לבד לגמרי ואין לי אפשרויות שיכולות להיות לצידי זה מורגש בצורה כל כך כואבת ואמיתית ושוב יש לי משבר אמון עם העיניים שלי והן לא דומעות וזה הדבר הבאמת היחידי שמרגיע אותי, אחרי חיבוק.

היו לי כל כך הרבה תקוות שווא אבל זה כי אני חולמנית כזאת ואני לא יכולה לקבל לא כתשובה. כשאני מרגישה משהו אני יודעת שהוא אמיתי גם אם הוא לא חושב אבל בדרך לשכנוע הלב שלי נשבר ואני הופכת לנזקקת ופסיכית

אני חושבת על זה איזה טיפשי זה שאני צריכה להחביא את המפתח בארון כדי שלא יברחו לי מהבית, לא מספיק הדמעות שלי, הן כבר חסרות ערך

אני מסתכלת על המשפחה שלי ורואה כמה אני מחרבנת להם את החיים עם המצב רוח המטומטם שלי, שבסוף כל יום אני רק רוצה את המנת חיבוק שלי אבל כמו שהזכרתי פעם, לאנשים קשה לקחת כמובן לאליו את זה שאנשים אחרים יכולים להיות מאושרים מהדברים הכי קטנים שהם יכולים לעשות ובמקום זה לוקחים אותם כמובן מאליו.

ועוד פחות מחודש יש לי 18 ואני רואה מה אני השגתי ואת מי יש לי והאמת היא שהאנשים שבאמת יש לצידי הם האנשים שנולדתי איתם ולא אספתי או קטפתי איתי אף אחד בדרך, האהבה שלי נזכרה לברוח בזמן הלא נכון.

ואני רואה שאף אחד כבר לא באמת סובל אותי ואני נזכרת בקשרים הקודמים שלי שאני זאת היא שברחה ועשתה שטויות ואני הייתי המלכה והכי יפה בעולם וחוטפת סטירה כי האהבה שלי בורחת לי ואני בעצם רק צריכה חיבוק.

אני בונה ארמונות של אהבה וכל פעם בא איזה ילד ובועט לי בהם ואני מנסה לבנות אותם מחדש עד שיש לי דלקת בכף היד

ואני הולכת להפוך לכישלון מוחלט בכך שאני כבר לא מגיעה לשיעורים באקסטרניים והולכת להתפטר כי אני לא בנוייה לעבודה במטבח וגם לא לחברה של בני אדם, אני מוצאת את זה יותר קשה וקשה לצאת מחוץ לבית או לממש פגישות.

ואני יושבת ובוכה כי אני מרגישה שאני הולכת למות לא יודעת ממה, אולי מעצב אולי ממני ואולי תתנגש בי מכונית אבל אני בוכה כי אני חושבת על סבא שלי בעיקר, וסיפרתי לו היום שחשבתי על זה והגעתי למסקנה שבהתחלה יהיה להם קשה אבל בסופו של דבר הם ירגישו הקלה כשאני לא אהיה.

הוא אמר לי שאם יקרה לי משהו החיים שלהם יהרסו וזה עוד יותר גרם לי לרצות למות כי אני כלבה אנוכית ופסיכית שמחביאה מפתחות בארון כדי שלא יברחו לה.

ואולי זה סתם כי קמתי משנ"צ שזה כבר מתכון לאסון וכל המשפחה בחתונה ואני בכלל נזכרת שעוד כמה ימים סבא וסבתא טסים לכמעט שבו ברוסיה אולי הם ימצאו שם את האהבה שלי

ואם זה לא גורל מה כן, באתי לרשום על רובי אהוב ליבי שאני מעריצה מגיל 12 שאני רוב הסיכויים אהיה בהופעה שלו או בנוכחותו בשנה הבאה וכמה אני אוהבת אותו וסוף סוף התחיל השיר של הלהקה שהוא חזר אליה ואני מחכה כבר שעה שזה יופיע כי לראות אותו בטלוויזיה תמיד יותר מחמם לי את הלב

אז במקום לחכות לחיבוק ולהתאכזב אני צריכה לפתח תחביב סופר חנוני אבל אני לא מצליחה להשקיע בשום דבר וכואבת לי הנשמה וזה לא קשור לאף אחד, זאת ההוויה המדליקה שלי שגורמת לכולם לאהוב אותי ובגלל זה אין לי את מי להזמין ליומהולדת 18.