*

תמיד יש את ה"בום" הגדול הזה שמרגישים ואת ההלם הגדול שחווים ששומעים שהאקס הזדיין עם מישהו אחר.

אחרי כל מערכת יחסים יש את השלב של הימים הראשונים שזה ממש טאבו, זה לא מערכת יחסים וזה לא פרידה כי זה טאבו מעורבב עם הרבה דמעות ונזלת. אחר כך השלב של ה'יציאה לעולם' עם כל הפלרטוטים הדביקים ואחר כך השלב של הגיפופים עם אנשים חדשים

אחרי כמה חודשים אולי תכירו מישהו חדש

אבל תמיד יש את ההלם שרואים את ההוא מתחיל עם מישהי חדשה או הכיר, או בכלל במקום אחר, גם כשאתם בעצם המשכתם את השלבים בעצמכם.

"איך הוא מעז??" עובר בראש, ולא פעם אפילו מסננים בין השיניים "בוגד.."

זה גם עושה דקירה בבטן, יש כאלו שיורדות להם דמעות יש כאלה שמסתובב להם הראש ויש את הקבוצה שלי שרצים לשלשל בשירותים

כל מערכת יחסים גורמת לשילשולים אחרי סיומה באופן שונה. שאתה מכיר מישהו חדש וברור לך שלא תתחתנו ותביאו ילדים, אתה לא יכול לצפות מראש כמה תשלשל בסוף.

וכשאתה ממש בהלם מזה שהוא הכיר מישהו חדש אתה תוהה לעצמך אם גם הוא יושב על האסלה ומקלל את האמ-אמא שלך

ואתה מקווה שהוא מקלל אותה כי זה יהיה חתיכת ביזיון אם נשכחת באוויר כאילו כלום

*מקומות/פריטים מסומנים: האם גם לכם קורה שיש מקומות שהייתם הולכים אליהם עם הקודם/ת, בגד שהייתם לובשים או את עיר מגוריו? זה ממש כאב תחת. למשל אני, ראשון לציון היא חתיכת כאב תחת רציני. או רכבת ישראל המקוללת עם הכרזות שלה ברמקולים שמזכירות לי בדיוק את כל הבחורונים שעשו לי כואב בבטן.

או בגד, או יומהולדת שאי אפשר להזכר בו יותר. ממש כאילו יום-כן יום-לא נשאר לכם. הייתם בקומה כמעט כל השנה, העיקר לא להזכר בנבלה.

וימי הולדת? מה איתם? השנה זאת השנה הראשונה בה נוכחתי לכך שאני פשוט לא יודעת מה לעשות בימי הולדת של אקסים.

שנה שעברה התקשרתי לחבר הראשון שלי כי עוד היינו בקשר (עכשיו הוא לא מדבר איתי, יואו הפתעה), אבל השנה שברתי את הראש שלי על ה-15בספטמבר. זה היה היומהולדת של ארז כתבתי עליו פה פעם ועשיתי לו משהו ממש מחורבן והקשר נגמר ממש מחורבן אבל לפחות הוא נגמר ולא נקטע באמצע והשאיר מאחוריו תיבת פנדורה מסריחה

כמיטב המסורת כמובן מחקתי את מספר שלו אבל ידעתי שהוא שמור איפה שהוא. שלחתי אסמס.

"מי זה?" הוא השיב

"שיר" עניתי

"איזו שיר?" שאל

"גימל... כבר הספקת לשכוח? חח" (כי להראות נואשת זה כזה יולי 2011)

"צריך שמשהו יהיה משמעותי בשבילך בשביל לזכור אותו", עקץ אותי

לא רציתי לחרבן לו את היומהולדת כי הוא מספיק מחורבן בעצמו אז המשכתי לאחל לו מזל טוב על כל אסמס נעצה שהוא שלח לי חזרה. עד שאמרתי לו שיפסיק לענות לי והמון מזל טוב

אז ליומהולדת של הלשעבר הבא אני לא יודעת מה לעשות, אם ישלחו לי שוב "איזו שיר?" אני ממש במצב קשה (יחסית לזה שאני ממש חלום בלהות ועם כל ה1.53 שלי מצליחה להפחיד 1.90 ובודי בילדרס)

אני טיפוס מאוד סנטימנטלי ונוסטלגי וכנראה שמקומות לא יהיו סתם מקומות בשבילי,

ותקשיבו ותקשיבו לי טוב, ככל הנראה הבן אדם הבא שאני אצא איתו יהיה האב לילדים הממש לא ממזרים שלי ויאהב אותי כמוני ברגע של קריז.

ובלי קשר ועם הרבה קשר אני ממש מתחברת לשיר הזה אפילו שאני לא מתחברת לנושא של S&M אבל אינטרקציה גופנית זה לגמרי נחמד ואני צריכה להיות שם במקום ריהאנה כי יש לי מבט פסיכי בעיניים ומיניות מוסתרת. כן אני מאמינה בזה!!!

(בא לי להצטלם למשהו)

*עריכה

עכשיו אני בחרא מוד ובא לי למות

אני בחרדות שלא יאהב אותי בחיים מישהו או שאני לא אוהב בחזרה

אנ יפוחדת שיהיו לי געגועים מלא זמן כמו שאני קוראת אצל אנשים פה

אני פוחדת שאני תמיד אהיה ברירת מחדל ושאני אבוא אחרי

אני םוחדת שאני מפספסת רכבות ושאני פסיכית ואם לא הייתי פסיכית הייתה לי אהבה

אני פוחדת שלא יאהבו אותי ושאני לא אוהב בחזרה