הולכת לחבר של אמא שלי לבחור כלי מטבח לדירה החדשה שלימחטטת בארונות בבית לראות מה אני לוקחת
אורזת תיקים לשים בבווידים בדירה
שבוע הבא אני חותמת חוזה...
הרעיון רקם עור וגידים, ושוב אני מוכיחה שאני לא סתם מדברת- אני גם עושה
בחורה בת 18 עוברת לגור לבד, אחראית יותר ממי שאמור להשגיח עליה.
ונכון, לא היו לי תנאים רגילים, לא הלכתי לצבא לשנתיים והיה לי יותר זמן
אבל גם הבעיות שלי הן לא רגילות ודווקא הן אלה שבזכותן אני מסוגלת ויכולה להיות גם לבד.
וזה מתחיל מהדברים הכי קטנים,
מכדור אופטלגין (שאין לי בבית) ופלסטרים (שגם זה אין לי) וכלה בסמרטוטים לריצפה
ובגלל שהיא וחבר שלה עוברים ביחד, הדירה הקטנטונת שלי (חדר של 35 מ"ר) תהיה מאובזרת במכונת כביסה, תנור, כיריים, מקרר וטוסטר.
ואני נורא מתרגשת ולמזלי גם ממתנת את עצמי. לא נותנת לעצמי לעוף ולא מדברת על זה יותר מידי
כשתהיה חנוכת בית אני אזרוק חתיכת אצבע משולשת.
לשיר יש דירה משלה. לבד. ועם נוגי שלה
ומתחשק לי להתפייס עם כל מי שלא מדבר איתי ואני לא מדברת איתו ושכולם ישבו אצלי בבית על כריות ויעשנו נרגילה
בדיוק כמו שהיה לי בחלום
וברגע תהיה מוזיקה טובה ולא חזקה מידי
ולא יהיה אלכוהול
ותהיה אווירה טובה
ואנשים ירצו לבואו אליי
כי אני משרה עליהם שלווה
הלוואי והייתי יכולה לקחת את הקוראים שלי, אלה שנכנסים מהקבועים, אלה המנויים, אלה הסמויים ואלה שאוהבים להיכנס באופן סדיר כשהם רואים שאני מופיעה להם ברשימה בצד
ולהכין להם עוגת תפוזים ועוגת שוקולד ועוגיות רוגעלך
ולהראות להם שאני לא משקרת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
