אם היה רואה אותי היה נפרד ממני עוד הפעםהתקף של צרחות ועצב וחוסר אונים וחרדות
כמו פסיכוטית מתחילה לצרוח ולבכות, לבכות ולצרוח, ביחד
שטף של עלבונות יוצאים לי מהפה
המון תסכול ותחינה לחיבוק
בין עלבון לעלבון מבקשת חברה.
אם היית יודע על מה אני חושבת, היית בורח ממני עוד הפעם
הסיוט הכי גדול של בנאדם
לזכור ולהשכח.
אני נזכרת בבוקר שקמנו והתחלתי לבכות וחיבקת אותי ואמרת לי שאתה אוהב
אני זוכרת בלילה לפני שהכל התפוצץ שתוך כדי שינה אמרת לי כמה אתה אוהב
הדמעות, כמה דמעות
אם היית רואה אותי עכשיו, היית מפסיק לאהוב אותי, עוד הפעם.
והפחד לכתוב את הדברים האלה, מטפטפת טיפין-טיפין את הגעגוע שלי מהפחד שאתה קורא
בטח כבר המשכת
גם החיים שלי מתחילים לזוז
אבל גם בחיים החדשים שלי אני צריכה חיבוק ממישהו שעכשיו נחשב לישן
וגם אם שנינו המשכנו הייתי שמחה לסגור מעגל
ואולי זה בכלל לא קשור, ואני מקווה שאתה לא קורא
אולי זה כי אמא אמרה לי היום
"מה יצא ממך"
מה יצא ממני?