העובדת הסוציאלית מהעבודה ביקשה שאצייר לה, או יותר נכון הציעה שאצייר לה על הקיר (חלק ממש קטן ממנו)אני סובלת מזה מאוד והיום הייתי שם 4 שעות.. התמונה הזאת צולמה באמצע וכבר הספקתי לשנות את הצבע רקע ולהוסיף עוד חמנייה...
אני אשים תמונה חדשה מחר או עוד שלושה ימים או יום חמישי או מתי שאני אסיים את הציור...
שתבינו שממש קשה לי ואני לא מצליחה לצייר כלום ובאיזור הריק למעלה אולי אכתוב משפט משיר "נשל הנחש" של מאיר אריאל שמתאים לאופי הפרוייקט
היום זאת הפעם השלישית שהלכתי לשם ואני מרגישה ממש פראיירית כי אני משקיעה את הנשמה , כסף (הלוך חזור) ומנטלית קשה לי לנסות לצייר ולא להצליח. שכבה שלישית כבר
יאללה שיגמר כבררררר
(הדמות למעלה זאת אני, תמותו)
אין שום דבר פסיכולוגי ובעל משמעות בזה שלדמויות אין עיניים. פשוט לא הצלחתי לצייר. מה קרה????
****תגובת השבוע****:
גופי , 12:03 18/10/2011:
את פשוט כל כך נואשת לתשומת לב שאני אפילו לא מרחם על המסכנות שלך. אדם מסכן באמת זה אדם שלא בוחר בדרך הייסורים אבל הם נוחתים עליו. אני חושב שאת די ניהנת מכל הסיפור.
אז ככה, גופי קושקושון, מעולם מעולםםם לא טענתי שאני מסכנה. כשמרחמים עליי אני מקבלת כריזה
אני לא מאמינה במסכנות, מסכנות זה לאנשים שלא שולטים בעצמם/לא מודעים לעצמם
אני מודעת ושולטת בהל
וברור שאני נואשת לתשומת לב, תנסה אתה 12 שנה להיות תקוע בחדר שהבית ריק מגיל כל כך צעיר! מה רע?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
