בני ישראל האותנטים- מה הם אומרים
חילונייה- מה היא אומרת? על כה שהכנתם מצות מקרטון ולא הותרתם מקום לשמירת הגזרה, על קלוריות לא מוצדקות ומלית ברירה פוצצתם אותנו בשוקולד. על כה שה' הוביל אותנו לארץ זבת חלב ודבש על מנת שנוכל לנשנש ליד לחמנייה קלה מקמח מלא. על שום כך- על שום כך- נאכל חמץ טעים ורך.
רשע- מה הוא אומר? -'סאומו, אנל'א מקריא ת'חרא הזה גם השנה!
סבתא- מה היא אומרת? -שלא תשבעו לי מהמצות, הכנתי מלא אוכל!!!
אורחת פולנייה- מה היא אומרת? -וואו שיר, איך גדלת! בת כמה את כבר? נו, ומה עם צבא? אה... נו ומתי את עושה שירות לאומי? יפה. נו, ויש חבר? לא נורא, את עוד צעירה... לא צריך למהר! יפה, יפה.
אלוהים- מה הוא אומר? -על כה שבני ישראל לא היו מספיק זריזים, על שם התמהמהות עדות המזרח בגולה, על כך ששכחתם לכוון את התנור ל-200 מעלות ולא תפחו לכם הבייגלעך, על כך- תאכלו את החרא הזה. ותתפחו בעצמכם.
ומה הקטע עם המצה? אכלתם מן יא שומרונים.
שיר, מתחת לשולחן עם מוסף "7 ימים"- מה היא אומרת? -אמא, מהר, רביד 2 אותיות מתחיל ב-ש?
ילדה בת 3, מקריאה את עשרת המכות:
"אמממ......
דם...
..
..
אני לבד!!!!!!!!!
..
..
דם, גזר, מכת בכורות"
קמתי היום בהרגשת זיפת נוראית, אבל לא זיפת כמו הבכי הבלתי פוסק של אתמול בערב.
יש לי קטע עם רעשים והתקהלות המונית זאת, שנה שעברה אכלתי את ארוחת החג בחדר אבל השנה התיישבתי בפינה ואף אחד לא עלה עליי כדי לקחת מהתפו"א. לקחתי את העיתון של סופ"ש ופתרתי תשחץ מתחת לשולחן, בלי ששמתי לב כבר הגיע השלב של האוכל. קמתי אני בעצמי לקחת תוספת מהתפו"א וראיתי שנגמר. "יואו, נגמר התפו"א, איזה חיות!!" התפלק לי ואמא שלי רצתה לתקוע לי מזלג בעין. הלכתי למטבח וביקשתי סליחה מהאורחת הפולנייה.
באיזשהו שלב של הערב פחדתי לחזור הבייתה לבד. כאילו, אני גרה לבד ואני ישנה לבד כבר כמה חודשים טובים אבל מידי כמה ימים נכנס לי איזה שד שחור לנשמה שגורם לי לפחד על החיים שלי.
ישנתי הלילה על הספה בסלון, כי הייתי שם מראש אחרי שהורדתי פרק מסדרה שחיכיתי לה הרבה זמן. אחרי שפתחתי אותה גיליתי שהורדתי פרק בדיבוב לרוסית. אמרתי לעצמי, יש גבול לכמה שבן אדם מסוגל לסבול בחיים שלו. סגרתי את הלפטופ והתגלגלתי לצד השני. שוב חלומות שאם הייתי כותבת אותם היו הופכים לסרט פיגוזי שהיה מסדר אותי עד סוף החיים שלי.
קמתי לסירוגין לפיפי וכיוון שעון מחדש מ-12 בצהריים ותוך כדי הלכתי כסהרורית לקחת מעוגיות הטחינה שהכנתי (והבנות במפגש לא נגעו בהן) וחזרתי לישון עד 2 בצהריים. ב-2 קמתי עם חוש הריח הפסיכודלי שלי והבנתי שעוד שנייה נוגה מחרבנת לי על הריצפה (אני מתביישת להגיד איך ידעתי) אז שמתי חזייה וירדתי כמו עמחה לשדה הקקי.
תוך כדי עלה לי רעיון ארגוני כמו שבוע שעבר, על לארגן מפגש של בעלי כלבים בשדה הקקי שהוא בעצם שטח הפקר ענק שמשמש למדורות בל"ג בעומר, על מנת לחתור להקמת שטח לכלבים משוחררים, כי לא הגיוני שבשכונה הכי "ירוקה" בת"א לא יהיה מקום לכלבים משוחררים.
אבל בכלל לא באמת אכפת לי מהכלבים, אני סתם בטוחה שיש אי שם בעל כלב חתיך וסינגל שהוא "רדי טו מינגל"
אז אני חושבת שאי שם בנבכי נשמתי אני באמת צריכה מישהו שישן איתי בלילה ויחבק אותי בבוקר. בוא נהיה גסים לרגע, אני גם אשמח ל"זה קונפטי במכנסיים שלך או שחלמת על כוסית בלילה?"
וכמו שאמרתי לאמא שלי: "לא שכבתי כל כך הרבה זמן שצמח לי הקרום".
אני מצטערת אם פגעתי במישהו, אבל באמת שנמאס לי מהתסמינים הפיזיים של הרעידות בידיים ובלסת כשאני קמה. אני לא מתביישת בצורך שלי לחיבוק בלילה שימנע ממני לישון כמו בוק כי "אסור לי לזוז בחלום" ואני מזיעה כמו סוס.
אני מההההההה זההההההההההה מרגישה זיפת. זיפת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל